ועוד חוזר הניגון....
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום דוקטור הידש.... מקווה שכבר חזרת מחופשתך ואתה רענן ומקורי כמו תמיד.. אני כבר עומדת לסיים סמסטר ראשון באוניברסיטת חיפה (לא להאמין...) ואני זוכרת איך דחפת בכל הכוח שאלך לכיוון שיעשה לי טוב. אז טוב לי יחסית. אני גרה עם שותפה בחיפה (אתה הרי המלצת בחום על דיור מוגן ומה ששלך שלך) אבל... לכל הרוחות אני ממשיכה לרעוד.... הידים, הרגליים. זה בא והולך וזה מאוד לא נעים כשזה קורה עם המון סטודנטים בחדר אוכל וגם כשבאים לכתוב משהו בהרצאה (אגב, הרצאות מאלפות). חוץ מזה... אני ארכז את קורס לה"ק הבא עלינו לטובה. ולא, לא אני לא לומדת עבודה סוציאלית. זה פשוט יותר מידי יש את בנפשנו ואת כל השאר אז זה מספיק. צריך גם משהו לנשמה... אז אני לומדת סיפרות והיסטוריה. לא חושבת על חיתוך ידיים ורגליים. לא חושבת על התאבדות... חושבת שכדאי שכמה שיותר חבר'ה שלנו ילכו לאוניברסיטה ויראו שהם יכולים. הם יכולים לנצח. אנחנו קודם כל בני אדם אחר כך מחלה. המחלה השביתה אותנו לזמן מה, יש דברים שהיא בהחלט פגעה בהם אבל היא לא מונעת מאיתנו להיות בני אדם. לפתח תחביבים, לאהוב, להרגיש, להיות. פשוט למרות כל הקשיים אני רוצה להעביר את המסר לחבריי בפורום וכמובן לך, ד"ר הידש באופן אישי כי אתה ראית אותי בכל מיני מצבים ואתה יודע איך נראיתי אז, כשלא האמנתי בעצמי... אז תודה... יש לך ד"ש מPD הרועדת שלי ומהשותפה שלי ששמעה עליך הרבה הרבה דברים טובים. ממני, רחל
אומנם איננו מכירות אך מכתבך ריגש אותי מאוד. גם אני סטודנטית ויודעת עד כמה קשה אנו צריכות להתמודד עם דברים שלאחרים אולי הם מובן מאליו. אני כל כך שמחה בשבילך וממש גאה בך- ההישג שלך מוכיח עד כמה נחישות ואפילו אמיצות תוביל לתוצאות טובות. את בהחלט מקור השראה לכולנו המון בהצלחה בהמשך אריאל
תודה אריאל. אני נלחמת יום יום ושעה שעה. אני לא חושבת על מה יקרה בעוד עשר שנים כי זה מפחיד מידי. אני חושבת על היום היום שעבר ועכשיו אפשר להמשיך הלאה. מעניין מה את לומדת. אפשר להחליף חוויות ענוגות מהספריה... (כיף לי שם בחיי), או לדבר על הקפריזות של המרצים שלנו (ויש להם די הרבה כאלה). PD שלי הלכה לנחם את השותפה שלי. אגב, אין כמו כלבים... וחתולים וכל מיני בעלי חיים. הם נותנים המון כוח... המון פעמים כשכבר ראיתי את הסוף PD הכלבה שלי, שוקי כלב הבית ומשי החתולה של אחותי נתנו המון חום ותקווה. לפי דעתי צריך לפתוח במבצע 'אמץ חבר' וזה יעזור לרבים מאיתנו שנאבקים על נשימת אוויר נקי מהבאר העמוקה אליה נפלו, או מהתהום העמוקה והנוראה, שם עובדים האורקים יומם וליל על בניית מבצרי הרשע שלהם (יסלח לי טולקין). וכמובן החבר'ה על ארבע יתנוה המון המון בתמורה.
