עמית בדכאון
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אחד מהעובדים תחתי סובל מדכאון קליני, זוהי תופעה חדשה יחסית עבורו כחודשים ימים והוא החל בטיפול. הוא סיפר לי כי הוא מתקשה לעמוד במטלות שדורשת העבודה, הצעתי לו כי יפנה לרופא התעסוקתי בארגון אך הוא מעדיף שלא לעשות כן ומעדיף להתמודד. אין לי כל ספק שלא מדובר כאן במניפולציה חו"ח ואני רוצה לנהוג בדרך הטובה ביותר עימו. האם עלי לאתגר אותו או להסיר ממנו אחריות לחלוטין. (מעלי יש בוס אשר על פי בקשתו של הנ"ל כלל לא מודע למצב).
לדבוזק שלום, כל הכבוד ותמשיך לדאוג לחבר. לדעתי לא כדאי להפנות לרופא תעסוקה כיוון שדיכאון היא הפרעה חולפת, כלומר עם טיפול החבר יחזור למצבו הרגיל והכל יהיה בסדר והוא ירגיש בטוב אפילו יותר טוב מאשר קודם. לרופא תעסוקה פונים בדרך כלל כאשר מדובר בבעיות רפואיות שהופכות לכרוניות ויש צורך בהקלות קבועות בעבודה. הדבר החשוב ביותר שתהיה אתו ותתן לו גב. חשוב שתתן לו הרגשה שאתה מאמין בו ומאמין שהדברים יסתדרו והוא יחזור לכוחותיו הרגילים. צריך להקל עליו אבל כפי שהחושים שלך אומרים לא להוריד ממנו כל אחריות. צריכים להיות רגישים ולראות מה הוא מסוגל לעשות ולדרוש את זה, אבל לא לדרוש יותר ממה שהוא מסוגל. כל טוב דר' גיורא הידש
ראשית רציתי להגיד לך שהתפעלתימאוד מרגישותך וטוב ליבך. נדיר למצוא היום בוסים שיהיה להם איכפת כל כך מהעובדים שלהם וזה מאוד מחמם את הלב לקרוא על כך. אז ישר כוח! ועכשו לשאלה שציינת- יש פה שני צצדים כמו לכל מטבע. מצד אחד אם תאתגר אותו אולי תראה לו שאתה מאמין בו, שאתה עדיין חושב שהוא בעל יכולת ושאתה סומך עליו וזה יכול לנסוח בו תחושת ביטחון וערך עצמי שגם ככה נמוך אצל חלק מהסובלים מדיכאון. אך, מצד שני זה עלול להלחיץ אותו וחוסר ההצלחה שלו לעמוד במשימות תגביר את תחושת הערך העצמי הירוד והתסכול. לכן, אם אתה שואל אותי אתה צריך להיות ער לתגובותיו. אתה יכול להתחיל לאתגר אותו במשימה אחת או שתיים ואולי כדאי להתחיל עם כאלה שאתה מראש יודע שהוא יוכל לעמוד בהם כדי שהוא יתמלא ביטחון. אם אתה רואה תגובה חיובית אפשר אולי לעלות שלב ואם אתה רואה שהוא נכנס לפלונטר רצוי אולי להפסיק. בכל מקרה, זה יכול להשתנות לכאן או לכאן בהתאם למצב בהצלחה אריאל
שמחתי לקרוא שאיכפת לך. הייתי בדיכאון תקופה ארוכה למדי שבמהלכה התאמצתי מאד להמשיך ולעבוד. מתוך מה שחוויתי, אני יכולה לספר לך שתמיכה בי חוללה דברים טובים,הקלה מאד, איפשרה "לסחוב" עוד כמה שעות, עוד יום. מצד שני, לפעמים הדיכאון גבר עד כדי התפרצויות בכי וחולשה כללית (שנגרמה בגלל התקפי חרדה ו/או יקיצה מוקדמת מאד). במקרים כאלה נאלצתי לחזור הביתה באמצע יום עבודה פשוט כדי לישון. גמישות מצידך תוכל לסייע לו מאד והרבה מאד סבלנות וחום. אם הוא נעזר בתרופות יש סיכוי שמצבו ישתפר בתוך כחודשיים. גם פסיכותיראפיה עוזרת מאד. רק טוב, לשניכם.
