הסתכלות חדה ואמיתית?.??

יכול להיות שזה ממש הולך להיות טקס יומיומי עכשיו- הכתיבה הזו בפורום הזה. הלילות הם עוד איכשהוא נסבלים. הבקרים לעומת זאת. עכשיו גם יש לי בחילה מהאפקסור שלקחתי בבוקר. כבר הייתה לי ממש בחילה קשה והקאות מהכדור הזה לפני כמה ימים והפסקנו אותו- עכשיו הרופאה החזירה לי אותו במינון נמוך יותר- נראה לי שנעבור לתרופה אחרת. הענין הוא שאפילו כשאני משתף במה שאני מרגיש אתה מוצא בזה שאלה חשובה. חה...חה..ואני חושב על השאלה שאתה טוען שאני העליתי. זה אכן קשה לי מאוד להכיר בזה שאני חולה- גם אחרי שני אישפוזים במחלקה סגורה- כמעט כל המחלות שישנן מלוות בכאב וסבל לפעמים רב. יהיו מעטים שיחשבו למשל כשיש להם גידול סרטני שזו הדרך הטבעית שבה הגוף שלהם פועל. קשה לי להאמין שיש אנשים שיהנו משפעת, צרעת או שחפת. אין ספק שב- 99% מהמחלות החולה עצמו מרגיש רע! אפילו במחלות נפש כמו דיכאון החולה מרגיש רע, וגם, אני מניח, שבסכיזופרניה החולה בדרך-כלל לא ממש נהנה מהמצב הפסיכוטי שהוא נמצא בו. אבל במאניה החולה מרגיש טוב, אפילו טוב מאוד. או לפחות כך זה היה במקרה שלי לפחות עד שכבר גלשתי למצב לגמרי פסיכוטי וכבר הייתי נורא עייף מהצורך לשלוט על עצמי בכל זאת ולתפקד בצורה סבירה. אתה יכול להשוות את זה כמובן לסמים. גם מי שמכור לסמים מרגיש טוב, אבל זו בעיה עצומה כשהטריפ מגיע מהטבע. אדם שלוקח סמים מרגיש שהוא עושה משהו "רע" אפילו אם החוק לגמרי לא מענין אותו, הוא מרגיש, בעיקר בסמים קשים, שהוא פוגע קשות בגוף שלו- יש לו תופעות לואי קשות. לדוגמה, קוקאין מוביל לדיכוי מיני חזק .אבל במאניה- אני לפחות הרגשתי שהגוף שלי פורח, שהמיניות שלי גואה יותר ממה שהיה בגיל 16. ואם אדם שנוטל סמים בדר"כ מסתגר מהעולם- במאניה ההיפך המוחלט הוא הנכון- השיפור ביכולת החברתית שלי בתקופה של המאניה היה ממש משמעותי, ואני בדר"כ אדם עצור וביישן... הרי אתה מבין כמה זה טוב לאדם עצור וביישן להתחיל פתאום להיות פתוח ואקסצנטרי- זה כיף גדול... לא יעזור כלום... באמת מענין מה הההבדל בין טריפ של הרואין או קוקאין למאניה? או אפילו בין טריפ של גראס למאניה? שנה לפני ההתקף הראשון שלי עישנתי גראס כמה פעמים ובוא נאמר שזה הוביל אצלי להשפעה שהיא אולי חורגת מזו שאנשים אחרים חווים. כמובן שלא ידעתי אז כלום על מאניה או לא מאניה, אבל זה גם עשה אותי מאוד חולה ועייף אחרי זה. בכל מקרה, הפסקתי עם הגראס לגמרי- וה"טריפ" פשוט חזר מעצמו גם בלי שהחומר היה בדם שלי. חזר בצורה הרבה יותר קיצונית מהטריפ של הגראס. האם יכול להיות שאם מעולם לא הייתי נוגע בזה- כל ה"מחלה" הזו לא הייתה מגיעה? לי נראה שזה לא קשור, מפני שגם לפני שעישנתי הייתי קצת מאני. אין ספק. אני לא בהכרח שמצפה שתענה, הרופאה כבר הציעה לי פרס נובל אם אני אצליח להגיע למה גורם למחלה להתפרץ. כי הרי ידוע שהפסיכיאטריה מטפלת רק במחלה ולא במה שמוביל או גורם אליה. בוקר-טוב

מיקי...תמיד אני אוהבת לקרוא מה שאתה כותב... מיטל

למיקי כן, אני תמיד קורא בעניין את מה שאתה כותב. הראיה שלך אמיתית ומרעננת ומעניינת. אתחיל דווקא מהסוף, אולי לא תגלה מה גורם למאניה, אבל הרפואה בהחלט צריכה לעסוק מה גורם למיקי להכנס למאניה, כך שאתה תוכל להזהר ולמנוע מעצמך את ההתקפים המאניים. ישנו כלל במסדרונות הפסיכיאטריה. בדיכאון החולה סובל והמשפחה מאושרת ושקטה. במאניה החולה מאושר והמשפחה סובלת..... נכון שישנן תרופות וחומרים שגורמים לפעילות יתר, העניין הוא השליטה. כאשר מפסיקים את הסם הכל חוזר לקדמותו (לכן הסמים הממריצים אינם טובים כטפול נגד דיכאון), בעוד אשר המאניה מזינה את עצמה ומתגברת. כל טוב דר' גיורא הידש