הפסקת טיפול

שלום לדר' הידש ולכולם. אני בת 30 ונמצאת בטיפול כבר שלוש שנים אצל פסיכיאטר. במשך שנתיים נטלתי סרוקסט 60 מ"ג לטיפול במחשבות טורדניות וכבר שנה ללא טיפול תרופתי, רק פסיכותרפי אצל אותו פסיכיאטר. הסרוקסט הועיל מאוד ומאז הפסקתו אין חזרה למחשבות הטורדניות. אנחנו מרגישים שהטיפול בשיחות עוזר לי מאוד (פעמיים בשבוע) והקשר בינינו מצויין. הבעיה התחילה לפני חודש בערך כשהעלתי את הנושא של סיום הטיפול, רק כדי לגשש, הוא אמר שהטיפול יסתיים בצורה מסודרת ומאורגנת, לאורך זמן, עם תמיכה שלו וכמובן שאפשר לדבר על זה. מאז כל המחשבות חזרו, אני לא מצליחה לעבור 10 דקות בלי לחשוב שאני 'הורגת' מישהו , אני עצובה, בוכה ולא רגועה, מבטלת פגישות איתו ואת אלה שאני לא מבטלת אני הורסת , כועסת עליו וכדומה. אני מתביישת לספר לו שהמחשבות חזרו ואני מנסה להתגבר עליהן לבד אבל כמובן שזה לא מצליח כי יש גם רגשות אשמה על זה שאני מסתירה את זה ממנו וזה מגביר את המחשבות. אשמח לקבל עצה חכמה. תדה, עינב

לעינב יש האומרים שהשלב החשוב ביותר בטיפול הוא סיום הטיפול, או אפילו שמגזימים ואומרים שהטיפול מתחיל כאשר מתחילים לסיים. לכן הפסיכיאטר צדק כאשר הוא אמר שיש לסיים את הטיפול בצורה מסודרת ועם עיבוד של הסיום. אין ספק שעצם העלאה של נושא סיום הטיפול גורם כבר לחרדה, וכנראה בגלל סיבה זו החזרה של הסימפטומים. אין ספק שצריך לשתף את הפסיכיאטר במה שעובר עליך כולל בקשיים שלך לספר לו שהסימפטומים חוזרים. כלומר לא רק לספר על הסמפטומים אלא גם שקשה לך לספר לו על כך. בהצלחה דר' גיורא הידש