ייסורי גמילה??

אני בת 29, מזה 4 שנים אני נוטלת תרופות 'משפרות מצב רוח' (אפקסור, פרוזק, ולאחרונה, ציפרמיל) שבדר"כ הועילו לי אך כבר מזה זמן מה אני חושבת על הפסקת התרופות. לאחר חודש טוב במיוחד (בעבודה ובאהבה) ושלושה ימים בהם שכחתי לטול את התרופה, החלטתי שזו ההזדמנות ושאני מפסיקה עם התרופות בבת אחת. בימים הראשונים לגמילה לא הרגשתי דבר שונה, אלא שלאט לאט החלו אינסידנטים שכבר שכחתי שיכולים להיות באישיותי: התפרצויות בכי, ריבים שטותיים, פיוז קצר... בימים האחרונים, לאחר שנפרדתי מבן זוגי (מצידי, ובהשלמה רבה) חזרו חרדות הבוקר והדיכאון והבדידות להציף אותי. המחשבה לחזור לקחת את התרופות עולה בי ואני שואלת את עצמי: האם לנסות לעבור את הגמילה? האם המצב יחזור לקדמותו, או שמרגע שאיני מקבלת את המנה שלי אני נהיית אדם עצבני יותר. כמו נרקומנית של פרוזק. מצד שני, למה לי לסבול, כל עוד יש אפשרות למנוע את הסבל, מדוע לא להעזר בו? אני מרגישה שעלי "להיות גיבורה" ולעבור את התקופה הקשה הזו, לנסות להתמודד איתה לבד ובכוחות עצמי. להוכיח לעצמי שאני מספיק חזקה כבר. אשמח אם תוכלו לשתף אותי בחוויות גמילה, או בדעתכם בנושא... :) קרני

לקרני לא ציינת את שם התרופה האחרונה שאת נטלת אבל בכל זאת אנסה להשיב. התופעות שאת מתארת שייכות באמת לתופעות של סיום טיפול ואין להסיק מכך לגבי מצבך ולגבי נכונות ההחלטה לסיים טיפול. כדי למנוע את התופעות הדבר הטוב ביותר הוא ליטול חצי כדור מהתרופה שנטלת ולהמשיך אתה מספר ימים ואחר כך להמשיך באופן הדרגתי את הורדת המינון. חבל לסבול ואפשר לסיים את הטיפול באופן הדרגתי ללא תופעות לוואי. בהצלחה דר' גיורא הידש

ד"ר הידש, תודה על התיחסותך. התרופה האחרונה אותה לקחתי היא ציפרמיל. הפסקתי בבת אחת את התרופות לפני יותר מחודש. האם נכון יהיה עכשיו לחזור לקחת חצי כדור?