ברוך שובך

לפני קצת יותר משבוע נורא רציתי להיכנס ולשפוך אני מריגשה שאני מצליחה להחזיק מעמד רק בקושי במצב רוח תקין, ולפעמים אני שוקלת אם אולי עברתי את נקודת האל חזור, והדיכאון חוזר. מצד שני אני מסתכל על החיים שלי ואני רואה שאני סטודנטית (בתקווה השנה מסיימת תואר 1) אני עובדת ב-2 עבודות כדי לשלם שכר לימוד הולכת 5 פעמים בשבוע לחדר כושר, קמה בבוקר יוצאת מהבית אז קשה לי אכן קשה, לא אכחיש ולא אפחית מהחומרה, ולכן אניחושבת על האלטרנטיבה בכובד ראש. האם אני צריכה לחזור לקחת כדורים ולהסתכן בעלייה נוספת במשקל? הרי זה אחד הדברים שמטרידים אותי מאוד עכשו, ואולי הסיבה הרכזית לחוסר המצב רוח שלי. העובדה שיצאת לחופש גרמה לי חשוב שוב על הכל, ולמרבה ההפתעה (באמת הפתעה!) המצב רוח השתפר. אמנם לא יצאתי מאיזור הסכנה, ואני מרגישה שיש מחשבות לא טובות אורבות לי בסיבוב, אבל בינתיים הן בשליטה, אני משתלטת עליהן ולא הן עלי. באופן מאוד משעשע, אני מבקרת פעם בשבוע במחלקה בבי"ח באר יעקב כחלק מהלימודים, ומחקבלת גם הנחייה אישית וקבוצתית לגבי הפעילות. אני פשוט אמורה ליצור קשר עם חולה - יצירת שיחה למטרת יצירת שיחה ואולי להביא לשינוי לטובה במצבו (אני לא במקום שום דבר אחר שהוא מקבל בבי"ח) אני לא אופטימית במיוחד, וזה דווקא טובלמרות שזה נשמע אפל ושחור וזאת כדי להיות ערנית לכל שינוי לרעה או הדרדרות במצב הרוח שיכולה להביא למצב עניינים לא בריא. אנילא חושבת לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב, אבל כל עוד אני קמה, עובדת, לומדת, מתפקדת, מנהלת שיחה, וממלאת התחייבויות, אני חושבת שדיינו.

לשירה טוב לשמוע ממך ואפילו אם המצב עדיין לא יציב. אין ספק שאת מצליחה ועושה הרבה מאוד דברים אבל לא כתבת על הדבר העיקרי שעשוי לשפר את מצב רוחך ----- חבר?? מה קורה בנושא הזוגיות.. או שהעובדה שלא כתבת מעידה על המצב? לאחרונה התחלתי עם מובמיד אצל מטופלת שעלתה עם תרופות קודמות במשקל, זוהי תרופה עדינה הפועלת על הנוראפינפרין ולכן אינה גורמת לעליה במשקל וגם משפרת את מצב הרוח. מה דעתך? תשמרי על עצמך הידש

אני חושבת הרבה על חזרה לנטילת תרופות שעשויות לשפר את המצבי ותלל לי פוש לחזור שוב למסלול כמו שצריך, למרות שלא חשבתי שכך יקרה, אני חוששת מאוד לעשות זאת. פעמיים היו לי טיפוחים עם פסיכולוגים שהסתיימו לא בדיוק על הצד הטוב ביותר הטיפול התרופתי שנטלתי התערב בנסיונות שלי לירידה במשקל באופן הרסני למדי בעיה נוספת היא שלאחרונה גיליתי שתסמונת ה-PCO (שחלות פוליציסטיות) ממנה אני סובלת יש קשר הדוק לקושי בירידה במשקל בגלל תנגודת לאינסולין ובעיות במשק הסוכר. הבעיה היא כמובן לא שאני יודעת אלא לגרום לאיזה גורם רפואי לפעול בנושא. כל פעם שאני מתחילה לדבר על זה עם הרופא נשים שלי או רופאת המשפחה, מנפנפים אותי בהינף יש כאילו אני מדברת שטויות. בעניין זוגיות, אכן המצב חמור יותר ממה שחשבתי שאי פעם יהיה. שנתיים כבר לא יצאתי עם אף אחד! שלא לדבר על דברים מתקדמים יותר כמובן. לפעמים נדמה לי שככה המצב עתיד להימשך לאין סוף, כי אם עד עכשו הוא לךא הספיק, אין שום דבר חדש שיכול לגרום לו להשתנות אין לי מוטיבציה גדולה במיוחד לחזור לפסיכיאטרית שלי, ומצד שני , אין מוצא אמיתי נראה לעין לבעיות שבהן אני תקועה. בנוגע להצעתך בעניין המובמיד, אני יכולה להסכים לחלוטין, הבעי היא מה אני בדיוק אמורה לומר לרופא שאמור לרשום לי את התרופה? אני ואתה אולי חושבים שזה יכול לעזור, אבל צריך שגם הרופא המטפל שלי יחשוב ככה.... בכל מקרה, כמו תמיד, אני מודה לך על תשומת הלב שאה מקדיש לי ולכל מי שבפורום הלוואי שהייתי דרך טובה להעביר כמה זה מחמם את הלב לדעת שיש מישהו שמקשיב ככה ומנסה לשמוע את הקול הפנימי שלי.