נמצא בבעיה

שלום, אני נמצא בברוך לא קטן מבחינתי. מאז שחזרתי מחו"ל אני לא מוצא את עצמי פה. אני לא יודע מה לעשות, לא יודע אם אני רוצה להשתקע פה, ללמוד (כבר בן 25 ואין שום כיוון בנתיים) או בכלל לחיות בארץ. מאז שחזרתי לארץ לפני שמונה חודשים אני מתקשה לתקשר עם אנשים וליצור חברויות, לא ממש יצא לי להכיר חברים חדשים בכל התקופה הזו, אני גם לא רואה איך אני יוצר חברויות, אני לא לגמרי בטוח שאני מעוניין ליצור חברויות עם ישראלים, משום מה בכל התקופה שלי בחו"ל ניסיתי להתחמק כמה שיותר מישראלים, בעיקר בגלל המנטליות הגסה והשונה מרוב הלאומים האחרים(בלי כוונה לפגוע, אם פגעתי סליחה), ולכן יצרתי קשרים עם לא ישראלים לכל אורך התקופה הזו. בשבועות האחרונים של השהות שלי בחו"ל התחלתי להרגיש דכדוכים ומצבי רוח ירודים, בנוסף להסתגרות שהיו קיימים גם לפני היציאה לחו"ל, שנובעים משורה של משברים נפשיים מאז שנולדתי (עם מום). עד היציאה לחו"ל הלכת לפסיכולוג במשך 9 שנים, ולאחר שחזרתי הרגשתי שאני צריך עזרה יותר חזקה, והתחלתי ללכת לפסיכיאטר...ולמרות ששניהם עובדים באותו מקום אני לא שש להגיד לפסיכולוג אפילו שלום (גם מהרופאים שטיפלו בי כל הילדות התנתקתי לגמרי בשלב מסויים) אין לי מושג איפה אני נמצא בשלב הזה, אני מרגיש שאני נמצא בתוך אי סדר, אין לי חיים חברתיים פה, אני מסתגר פה ולא יודע איך לצאת מזה, מאז שחזרתי אני מרגיש חוסר נוחות בחברת אנשים. אני מרגיש שהפסיכיאטר עוזר לי, אבל לא מספיק ואין לי מושג מה עוד נשאר לי לעשות לטובת עצמי.

לד' איני בטוח שמדובר בבעיה נפשית למרות שציינת מספר סימפטומים שעלולים להתאים. כפי שכתבת אתה נמצא בתקופה של החלטות מאוד משמעותיות להמשך חייך ובעיקר היכן תגור ומה תלמד ותעשה בעתיד. כמובן שהחלטות אלו עשויות להשפיע על כל חייך עד 120. לכן המצוקה הרגשית וגם התקופה הקשה. למרות חוסר מצב הרוח והדכדוך אני חושב שאלו השאלות המרכזיות שאתה צריך להתמקד בהם כדי לצאת לדרך החיים כבוגר ועצמאי. כל טוב דר' גיורא הידש