הנושא הכואב והידוע

שלום דר' הידש. אני חוזרת לנושא של ההתאהבות במטפל. אני יודעת שהמילים לא יכולות ללגרום לזה להעלם ואפילו לא להיות פחות משמעותי אבל מה כבר אפשר לעשות? אני פשוט מאוהבת המטפל שלי וכל הזמן ממש כל הזמן חושבת עליו, חולמת עליו מדמיינת שאני איתו. הוא יודע מה שאני מרגישה אבל לא יודע שזה עד כדי כך חזק ואני כבר לא יכולה להתרכז בטיפול בנפרד ממנו, אני יודעת שבטח יכתבו לי שזה חלק מהטיפול, אבל אני כבר לא יכולה להתמודד עם להיות בלעדיו, אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע כבר 8 חודשים והשעות איתו הם הדבר הכי טוב בחיים שלי. הורי התגרשו כשהייתי בת 15 (היום בת 27) ואמי נפטרה כעבור שנתיים, גדלתי במשפחה אומנת ואח"כ בצבא כחיילת בודדה. לא הייתי בקשר רומנטי משמעותי אלא רק סטוצים מזדמנים ועכשיו אני פעם ראשונה מרגישה מה זה לאהוב באמת, אבל זה כואב מאוד כי זה כל כך בלתי אפשרי והאהבה הזו מכאיבה מאוד ולא טובה כמו שאהבה אמורה להיות. אני יודעת שזה נושא נדוש אבל אני לא ממש יכולה לדבר עם אף אחד על זה. תודה, מירה

למירה. אני מבינה אותך מאד. זה באמת כואב. אני מרגישה חלק גדול ממה שאת כותבת ואולי זה מנחם לדעת שאנחנו לא לבד ויש כאלה שאומרים שבסוף זה עובר למרות שעכשיו זה נראה נורא. איתך. עדי

למירה אכן הדברים הם כמו שכתבת וכמו שעדי הוסיפה. זהו שלב חשוב והכרחי בטיפול בדיוק כמו השלב של האכזבה והכעס על האהבה שלא ניתנת למימוש. הדבר החשוב ביותר הוא שגילית שהרגש נמצא אצלך ואת מכירה את התחושה של ההתאהבות והאהבה. בעתיד אני בטוח שתמצאי את הגבר הראוי והוא יהיה אהובך ותממשו את האהבה הרבה שיש בך. כל טוב דר' גיורא הידש