לדניאלה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היום שלחתי טפסים לוועדה אם חומר רק שהפסיאטר רשם לי כי רופאת משפחה לא הכי מכירה בבעיה חוץ מהרופא הפסיכאטר שרשם מה אני נוטלת כל יום ומאד עייפה ולא מסוגלת לצאת מחוץ לבית זה כל מה שיש לי בטפסים. גם אם אקבל 30% אני מסתפקת העיקר שיכירו בי ויתמכו בי זה הכי חשוב למרות שהרופא שלי אמר שמאד מחמירים. במשך 10 שנים עברתי 4 משברים וכל משבר שנתיים עכשיו אני שנה וחצי עם זה ולא מסוגלת לצאת מזה יש לי יום טוב ויום גרוע של התפרצויות בכי כי אני לא בריאה במאה אחוז וזה מתסכל לראות אנשים עובדים ואני מרגישה כמו כלום בעולם הזה אפס שלא מסוגל לעשות כלום חוץ מקצת לטפל בילדים וגם זה עם המון עזרה מהמשפחה אז החיים לא קלים במיוחד והדיכאון זו מחלה נוראית אני חושבת שסרטן יותר קל מזה כי יוצאים מזה לפעמים וחוזרים לשגרה אני לא רואה שגרה שתחזור אי פעם. טוב עם בא לך לכתוב לי אשמח לשמוע ממך
היי אני מאוד מאוד מזדהה אחתך . אני ממש מכירה את זה מקרוב- יום טוב, יום רע, יום מזעזע וכו אבל בכל זאת וסליחה על הנדושות,דכאון הוא בעיה זמנית שהיא פשוט מתמשכת, ואפששר לצאת מזה פשוט צריך סבלנות נכון יש כאלו שזה לוקקח להם יותר זמן אבל בסוף יוצאים מזה פשוט צריך למצוא את הטיפול הנכון ותאמיני לי, את לא רוצה סרטן. תחשבי על זה ככה- דכאון הוא נובע מחוסר איזון כימי במח הרי ואפשר במקרה הזה לקחת תרופה שמעלה אותו, זה לא קורה תוך יום או יומיים אבל בסוף זה קורה בסרטן צריך להתמודד גם עם הבעיה הפיזית ששלא מאפשרת לצארת מהמיטה גם אם רוצים וגם הבעיה הנפשית , מחלות פיזיות גורמות למצבים נפשיים שהם הרבה יותר קשים לטיפול אני אומרת,צריך להגיד תודה לאל על המצב הקיים,כי יכול להיות הרבה יותר גרוע ונכון הברגשה היא איומה אבל זה מה שהדכאון עושה-גורם לך להסתכל על העולם דרך משקפיים מאוד מאוד כהים והמציאות בגלל זה נראת מאוד עגומה... אבל הצד הטוב של העניין הוא שאפשר לטפל בזה ונקודת המבט שלנו היא סובייקטיבית לחלוטין אני אומנם צעירה יותר ,אך כמוך עברתי בתקופה קצרה המון משברים- הפרעות אכילה(בגיל 13 בלבד!), דכאון ואשפוז, שוב הפרעות אכילה , בעיות פיזיות ביחד עם שוב סוג מאוד מוזר של דכאון שכבה ונדלק כרצונו מלווה בשינויים קיצוניים במצב הרוב ( היי ודאון)- אבל תמיד יש תקווה We are all in the gutter, but some of us are looking at the stars. Oscar Wilde, Lady Windermere's Fan, 1892, Act III זאת דעתי בכל אופן דניאלה