להישאר או לא??

אני נמצאת במצב עדין -אני ממש ממש לא מסופקת מעבודתי מאוד מרגישה ריקנות כעס תסכול שאני בעבודה.אני מחפשת להגיע הביתה אל השקט ולא להיות מחוייכת בכח לעולם שנראה לי שחציו "דפוק".אני מאו דביקורתית,לא מקבלת את האחר ולא זו הסבה שמאוד קשה לי.מצד אחד אני מתה לברוח ויש רגעים שבא לי שיקראו לי ויגידו לי "הבייתה" כך שהסבל יפסק..מצד שני בשל החשש הגדול לעבור מסכת עינויי חיפוש עבודה חדשה ואי אמון בסיסי ביכולת שלי למצוא אני נאטמת ונשארת בעבודה שוב מעגל קסמים לא עוזבת ולא טוב שנשארת.נראה לי שעליי כן להישאר כי התנאים מעולים והצלחתי לעשות הרבה מבחינה חומרית בשנתיים האחרונות אך הזמן טס ואין שינוי של ממש במצב הרוח להיפך נראה לי שכולם מתקדמים ורק אני עומדת דום..מה עוד שכ"כ מיהרתי ללמוד תואר ראשון לאחר הצבא והיו לי ציונים טובים ויתכן והפוטנציאל לא ממומש אך אין תגובה מעשית למצב.נמאס לי להיות פסיבית ולומר ש"השוק" בחוץ על הפנים,נמאס לילקטר בבית,בעבודה על כמה רע לי אני שונאת את התחושה הזו שנותנים לי אופציה להרויח כסף מה שלאחרים אין ועדיין לא להעריך...לציין שגם במקומות העבודה הקודמים לא הכי הסתדרתי אבל שוב יש את ה"תירוץ/סיבה" של מנהל לא בסדר,עבודה לא מעניינת וכד'..לאחי הבכור בעייה מאוד קשה של הסתגלות למסגרת,הוא נמצא בסל שיקום-עבודה של כמה שעות וכשהוא מדבר איתי אני מרגישה איזשהוא דמיון אליי גם בקושי שלו לקבל דברים _(כשהיה צעיר יותר גילו לו סכיזופרניה.. האם יכול להיות שגם לי יש תסמינים של המחלה כי יש גורם גנטי בה?? האם אני מכניסה לעצמי שטויות לראש? ולמה אני בן אדם שמנתח כל דבר?? זה מתסבך את החיים...

דוגי, נתחיל מהסוף, אל תכניסי לעצמך שטויות לראש, יש מספיק בעיות שאני צריכים להתמודד איתם גם ללא מחלות נפש , בקשר לסבירות בגנטיקה גם בתאומים יש רק 50% סבירות שאם אחד חולה השני יחלה במחלה למרות שיש להם אותם גנים בדיוק, בקשר לעבודה אני מכיר הרבה אנשים כולל עצמי שאין לו סיפוק גדול בעבודה, אבל יש דברים אחרי העבודה , חוגים תחביבים חברים ,לימודים משפחה , לדעתי את צריכה לפנות ליעוץ פסיכולוגי ולבדוק מה קורה למה את מרגישה כפי שאת מרגישה ואיך ניתן לשפר את המצב.