מה יש לי?( זהירות, כתבתי המון...)

אני מנסה , בפעם המיליון, לברר מה לא בסדר איתי? אני עוד עתידה לדבר על זה עם פסכיאטרים ועוד כל מיני מוזרויות... אבל בינתיים, לאור הבלבול הרב שאני חשה אשמח מאוד אם תוכלו "לזרוק" לי את דעתכם האישית ההגדרה הבאה נקלחה מהודעתו של צחי, אי שם.....למטה: "הגדרה להפרעה ציקלוטימית היא הפרעה כרונית בצמב הרוח, הנמשך יותר משנתיים וכולל תקופות של היפומאניה ודיכאון קל. ישנם מחזורים לכל אפיזודה, כלומר הדיכאון יכול לבוא ולחלוף לכמה שבועות-חודשים ולעבור להיפומאניה, וחוזר חלילה." וחשבתי שאולי מצאתי שם לבעיה ה"מעורבת" שלי...? אני סובלת משינויים קיצוניים במצב הרוח במשך שנה, על רקע כלשהו( אורגני)- שבאים לידי ביטויי כך: 1. עודף מרץ, התרגשות בלתי נשלטת ללא כל סיבה נראת לעין, חוסר יכולת להתרכז במשהו אחד, עשיית הרבה דברים יחד , חוסר יכולת להפסיק, מחשבות מרובות, מצב רוח מרומם, תחושת עליונות,בעיות בריכוז,- ראיית כל העולם כדבר מדהים, ללא חרדות ללא פחדים... הרגשה דבילית של "כולם צריכים אותי" אני נכס עולמי..... למשל כמו עכשיו- שאני מרגישה שאני יכולה לכתוב לנצח... ויש לי המון מה לכתוב ובמהירות שיא.... 2. המצב השני, אדישות, תנועה איטית ומועטה, מצב רוח רע עד כדי דכאון, כעס,עצבנות, עצבות, תחושת חוסר אונים וחוסר ערך מוטיבציה נמוכה, פחד וחרדות מוגברית, תחושת אפוקליפסה כזאת.....במצב זה סביר להניח שכל מה שאני אכתוב יהיה שלילי וכעוס ולא סביר שאני בכלל אצליח להתרכז בגלל חשיבה איטית... אני חשה במצבים אלו תחושת ריקנות ושנאה.... ויש מקרים שהמצבים הם בין לבין... אני יכולה לעבור בין השתיים תוך חודשים,שבועות,שעות ודקות- בדרך כלל תוך זמנים קצרים....מאוד חשוב לי להוסיף שמצבי הרוח שלי משתנים ללא קשר למה שקורה סביבי, ללא סיבה נראת לעין.... האם מה אני מתארת הוא נורמלי....? אולי בסופו של דבר הכל מסתכם בחרדות וזהו...? או איזה שהו סוג של דכאון...? אולי מה שאני מתארת זה פשוט מעבר ממצב רוח טוב למצב רוח רע , והוא נעשה פשוט בצורה קיצונית ועמוקה מדי...? מאז שאני זוכרת את עצמי היו לחי שינויים קיצוניים במצב הרוח אך בצורה מתונה מאוד שהתגברו עם השנים.... אם תשימו לב כתבתי הנה המון תוך זמן קצר יחסית וגם כתבתי המון זמן.... במצבם אחרים אני מרגישה שאפילו ללחוץ על המקלדת ולנליד משפט זה קשה עורי, המחשבות לא מתחברות לי ולא עולות לי לראש במצבים כאלו, תחשת "ריק" בראש לעומת עכשיו.... המון רעיונות ומחשבות...חלקן נעימות חלקן נעימות פחות... כמו כן,פרט חשוב נוסף, ההחמרה בשינויים של מצב הרוח ובקיצוניות שלהם נעשתה במקביל להפרעות אכילה( אנורקסיה..)... אולי יש קשר? טוב כתבתי כבר יותר מדי... דניאלה

כתבת הגדרה ל"הפרעה ציקלומטית", ואחרי זה הסברת בדיוק למה יש לך "הפרעה ציקלומטית". בתכלעס, מה איכפת לך מה ההגדרה הרשמית למה שיש לך. דניאלה, תגידי לי, למה את מחפשת הגדרות? למה ההגדרה של מה שיש לך כל-כך משנה לך? ואם אני אכתוב לך עכשיו שיש לך "הפרעה קרימונטיליפיסטית פסיכואורגינליסטית" או "פסיכוזת נעורים" או "פרחיוטילוס ג'ומנטיקרטוסיבוס". זה יעזור לך במשהו? זה יפתור את הבעיה? אני מכיר היטב את שני המצבים שאת מתארת לראשונה, הרופאים אמרו לי שקוראים "מאניה", לשנייה קוראים "דיכאון". אצלי המצב הראשון נמשך כמה חודשים. כרגע אני אולי במצב השני ואולי לא. לא יודע. קראתי שוב את מה שכתבת על המצב השני, ואני אכן נמצא בו עכשיו. אבל משתדל בכל מאודי להשתחרר מזה. כי הכל בראש! לי נראה שהפיתרון במקרה שלך, מכיוון שהדברים מגיעים יחד, נעוץ באורח חיים ולא בתרופות פסיכיאטריות. אני, לעומת זאת, צריך את התרופות כדי לישון טוב בלילה. ואולי כדי לאזן את מצב הרוח שלי. ובכל מקרה, התרופות הן רק עזר מה שעיקרי אצלי, וקשה לי מאוד ליישם, הוא שינוי באורח החיים!

ממישהו שהיה הרבה יותר חולה-נפש מכל הפורום הזה גם יחד. קראו לו ניטשה. ואני תמיד תוהה מה היה קורה אם הוא היה חי היום, ומן הסתם היו מאבחנים את מחלת הנפש שלו בגיל צעיר ונותנים לו תרופות. אז קחי: "על מטרתו של המדע-ובכן? מטרתו הסופית של המדע אמורה לגרום לו, לאדם, הנאה רבה-ככל-האפשר וצער מעט-ככל-האפשר? אולם מה הדין אם ההנאה והצער כה מקושרים הם זה בזה בחבל אחד, שכל מי ש ר ו צ ה ליהנות הרבה-ככל-האפשר מן האחד, נ א ל ץ ליטול הרבה-ככל-האפשר מן האחר, שכל מי שמבקש להריע ברקיע השביעי, חייב להיות מוכן לתוגת שאול? ואולי אמנם כן הוא!" זה מהמדע העליז סעיף 12. בברכה מיקי

מיקי נכון עניתי לעצמי באמת, אבל זה מאוד עזר לי, היו לי יותר מדי אנרגיות לבהוציא אתמול....בניגוד להיום... למה אני מחפשת הגדרה לכל דבר? אין לי מושג,אני מניחה שאני "אוהבת" להסתכל על דברים דרך זכוכית מגלת , אולי במטרה להעביר את הזמן,בתקווה שעד שאני אמצע את ההגדרה המתאימה היא כבר לא תתאים ואני ארגיש טוב לשם שינוי, ולא יהיה מדובר באשליה( למרות שהכל יכול להתפרש כאשליה אחרי הכל?) בקיצור, כשאני מחפשת הגדרה, אולי זאת דרך לא להתמודד עם הבעיה עצמה כי אז אני בעצם יכולה לטעון שאני לא יודעת מה לעשות ולכן איני צריכה לעשות דבר, אני הרי לא יודעת מה הבעיה שלי...אולי אין לי אחת כזאת(לא סביר) אמממ ניטשה לא היה אחד מאלו שתמכו בנאצים ובניגוד למה שחושבים, הנאצים לא סילפו את ה"תורה" שלו אלא "המשיכו בדרכו"? קראתי לפני כמה חודשים משפט שהוא כתב,מתוך איזה ספר על פילוסופיה( אני ממש א זוכר איך קוראים לו), בו הוא אומר, במילים "מעודנות" יותר שלא צריך לעזור לחלשים בשום פנים ואופן, החזק ישרוד. מי שאין לו, מצידו שיתפגר, ה"חלשים" צריכים לעזור לעצמם או שסופם יהיה ...רע/כנראה שכך צריך להיות למרות שהוא היה "קצת" חולה, המשפט הספציפי הזה שהוא אמר מאוד נכון.משפט יפה אבל למה אני אומרת למרות ש, הרי רק אנשים חולים מסוגלים להיות כל כך מוכשרים( המינגוואי , וירגיניה וולף, אפילו נפולאון....אני אישית הופתעתי מכך שנפולאון היה קצת פסיכי ומצד שני זה מסביר הרבה) והנה עוד מטרה של המדע- מפעל שיימצר אינסוף תאוריות רק כדי שבאיזשהו שלב בחייה של התאוריה מישהו יבוא ונפץ אותה, ויעלה תאוריה שסותרת אותה לחלוטין,בניגוד לדת מדע הוא תחום שכל הזמן מתחדש וכל עוד אפשר להוכיח את התאוריה היא תקפה, ותמיד יש צורך להוכיח ("עיבוד" מקוצר של מאמר מתוך אתר של המממ אחת האוניברסיטאות הגדולות שכרגע אני לא זוכרת את שמה ושוב, מאוד נכון, אני צריכה לשנות את אורח החיים שלי אני פשוט צריכה למצוא דרך להתחיל.....( שביל הלבנים הצהובות?( לפעמים עדיף לא להכנס לכל דבר לוריד? דניאלה

מיקי נכון עניתי לעצמי באמת, אבל זה מאוד עזר לי, היו לי יותר מדי אנרגיות לבהוציא אתמול....בניגוד להיום... למה אני מחפשת הגדרה לכל דבר? אין לי מושג,אני מניחה שאני "אוהבת" להסתכל על דברים דרך זכוכית מגלת , אולי במטרה להעביר את הזמן,בתקווה שעד שאני אמצע את ההגדרה המתאימה היא כבר לא תתאים ואני ארגיש טוב לשם שינוי, ולא יהיה מדובר באשליה( למרות שהכל יכול להתפרש כאשליה אחרי הכל?) בקיצור, כשאני מחפשת הגדרה, אולי זאת דרך לא להתמודד עם הבעיה עצמה כי אז אני בעצם יכולה לטעון שאני לא יודעת מה לעשות ולכן איני צריכה לעשות דבר, אני הרי לא יודעת מה הבעיה שלי...אולי אין לי אחת כזאת(לא סביר) אמממ ניטשה לא היה אחד מאלו שתמכו בנאצים ובניגוד למה שחושבים, הנאצים לא סילפו את ה"תורה" שלו אלא "המשיכו בדרכו"? קראתי לפני כמה חודשים משפט שהוא כתב,מתוך איזה ספר על פילוסופיה( אני ממש א זוכר איך קוראים לו), בו הוא אומר, במילים "מעודנות" יותר שלא צריך לעזור לחלשים בשום פנים ואופן, החזק ישרוד. מי שאין לו, מצידו שיתפגר, ה"חלשים" צריכים לעזור לעצמם או שסופם יהיה ...רע/כנראה שכך צריך להיות למרות שהוא היה "קצת" חולה, המשפט הספציפי הזה שהוא אמר מאוד נכון.משפט יפה אבל למה אני אומרת למרות ש, הרי רק אנשים חולים מסוגלים להיות כל כך מוכשרים( המינגוואי , וירגיניה וולף, אפילו נפולאון....אני אישית הופתעתי מכך שנפולאון היה קצת פסיכי ומצד שני זה מסביר הרבה) והנה עוד מטרה של המדע- מפעל שיימצר אינסוף תאוריות רק כדי שבאיזשהו שלב בחייה של התאוריה מישהו יבוא ונפץ אותה, ויעלה תאוריה שסותרת אותה לחלוטין,בניגוד לדת מדע הוא תחום שכל הזמן מתחדש וכל עוד אפשר להוכיח את התאוריה היא תקפה, ותמיד יש צורך להוכיח ("עיבוד" מקוצר של מאמר מתוך אתר של המממ אחת האוניברסיטאות הגדולות שכרגע אני לא זוכרת את שמה ושוב, מאוד נכון, אני צריכה לשנות את אורח החיים שלי אני פשוט צריכה למצוא דרך להתחיל.....( שביל הלבנים הצהובות?( לפעמים עדיף לא להכנס לכל דבר לוריד? דניאלה