טורדנות והיפוכונדריה...

שלום רב, אני פונה אליך רבות בדבר הטורדנות הכפייתית/היפוכונדריה שאני כבר סובל ממנה כשנתיים וחצי, ומקבל ממך תגובות עוזרות ביותר. מטופל בפבוקסיל עם שיפור משמעותי. הבעיה שחוזרת על עצמה רבות ומטרידה אותי בקיצוניות קשה היום היא אי יכולת לבצע מאמץ/פעילות גופנית כאשר אני מגלה באיזשהוא איבר (בעיקר פנימי) איזה חתך קטן, אפילו ללא דימום. אם אני כבר מתגבר על החרדה אני סובל לעיתים מכאבים קשים בכל הגוף והוצאה קשה אל מחוך לאיזון - משהו בלתי נזסבל שאני אפילו לא יכול לתארו. כרופא האם יש יסוד לחשש זה או שמא זה טורדנות/היפו מובהקת ביותר. האם להתגבר או להיכנע ואז לפחות אהיה רגוע, כי מה שגורם לי נזק נראה לי זה רק החרדה הפטאלית הזו???? בתודה מראש.

היי נראה לי, בתור היפוכונדרית, שהנזק שנגרם לך הוא דווקא לא מהחרדה אלא מהכניע לה כי ככה זה עם ה"מחלה" הזאת- אם אתה נכנע לחרדה,אתה בעצם לוקח צעד אחרוה והיא שוב מנצחת ומחמירה ככל שתיכמע לחרדה היא תתגבר יותר ויותר וכך השליטה עליה תהיה קשה יותר... ויש בסיס להיפוכונדריה- ברור- פחד חולי אף אחד לא אוהב את הנושא הזה, לא אוהב להרגיש חולה השאלה היא כמה זמן אתה מקדיש לכך ועד כמה זה מונע ממך לעשות דברים עד כמה זה מגביל אותך יש המון דברים שאפשר לפחד מהם אבל אין טעכם לחיות את החיים בצל הפחד, זה אבסורד, בסוף נפחד מהפחד עצמו זה דבר ראשון דבר שני, תהיה לנו סיבה לכך- כי ככל שבורחים מהפחד/נכנעים לחרדה כך קל לה יותר לתפוס אותנו.... וזה יכול להגיע למצב כזה דאם אתה נכנע אתה בסוף תרוץ למיון בגלל שריטה( אני מאוד רצינית) טוב מילה נוספת,אני אומנם השתמשתי בתרופות לצורך כל, אבל אני כן יכולה להגיד שטיפול התנהגותי מאוד עוזר בנושא הזה זאת דעתי בכל אופן היפוכונדרית ידועה לשימצה דניאלה