עצוב..?
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לכל מי שמתחשק לו לענות.... במשך כל חודשי הקיץ הייתי מלאת מרץ ושמחה מאוד ומצבי רוח ירודים היו דבר נדיר וגם אם הי, עברו תוך כמה שעות ולא היו עמוקים מאז הגיע הסתו התחלתי להרגיש מדוכדכת יותר מהרגיל,ממש מדוכאת ומב רוח טוב הוא דבר נדיר הפעם.... זה התלווה אל משהו לא ברור - כאבים וחולשה בכל הגוף, כאבי גרון, סחרחורות ועוד( אולי מחלת הנשיקה? אין לי מושג עדיין...) ממש עצוב לי ורע לי ואני כועסת ורבה ושלא כרגלי אני לא מסננת את דברי ואומרת כל מה שעולה לי בארש ובעוקצנות נוראית..... הכי גרוע שאף אחד לא מאמין לקטע הפיזעי- שאני ממש מרגישה לא טוב,וזה לא מלחץ.... איך מצפים ממני לצאת מהמיטה שאני מרגישה כמו מישהי שיש לה שפעת ... אני מדוכאת ולא יודעת מה לעשות... אם אני אקח כדורים התופעות הפיזיות שלי רק יחריפו ואז איך אני אצליח לעשות משהו?... כל כדור שנסיתי, וזה עוד היה בתקופה ה"טובה" שלי, גרם לי לישון כל הזמן ולהרגשה של סימום וטשטוש... הציעו לי ללכת לפסיכולוגית פרטית אך אני לא מרגישה מספיק טוב כדי לשבת על כיסא במשך 45 דקות....וגם חרדה מזה כמובן.... כל העסק הזה נמשך שבועיים והחריף יחד עם הסימפטומים הגופניים... וחשוב לי מאוד להדגיש שעד לרגע שבו התקצרו הימים ונהיה קריר הרגשתי ממש מצויין- הרגשתי שאני ממש טובה בכל מה שאני עושה והאגו שלטי היה בשמיים והכל היה טוב ויפה באופן יחסי לתקופה הזו כמובן...לדוגמא הייתי יכולה ערב אחד להיות מעט מדוכדכת לכתוב הנה לפורום ולמחרת כשהסתכלתי על ההודעה שכתבתי זה היה כמו להזתכל על הודעה של מישהו אחר, הרגשתי ממש טוב....ועכשיו זה פשוט לא עובר..... עכשיו הדכדוך עמוק כל כך ורע לי מאוד ואני פוחדת - בגלל המצב הגופני והמצב הנפשי.... אין לי מושג מה אני אמורה לעשות עכשיו.... אני בקושי יוצאת מהבית בגלל החולשה והסחרחורות והעייפות....אני מאוד מנסה אבל זה ממש נוראי.....( לא כי אני לא רוצה אלא כי אני מרגישה ממש רע פיזית) ממש מדכא כל העסק: זה אבסורד לגמרי, מצב הרוח שלי והדימוי העצמי פשוט התפוררו בין רגע....וכל הזמן המצב רוח משתנה לי.... אני לא יודעת למי לפנות כי אני כבר יודעת מה הם יגידו לי- לקחת כדורים וללכת לטיפול, תוך כדי התעלמות מהמצב הפיזי..אפילו הקרופא שלי כן ההודעה כבר ארוכה מדי אבל שוב חשוב לי להדגיש שאני לא בנאדם אצלן ואני בדרך כלל מלאת אנרגיה בחצי מהזמן ואני יודעת להבכין בין סימפוטומיים פסיכוסומטיים ולחץ לבין סימפטומים פיזיים...וזה לא נורמלי להיות חולה כל הזמן....( יום לפני שהתחיל כל העסק הסתיים אצלי איזה סטרפטוקוקוס...) :( דניאלה
מתנצלת על האורך פשוט חשוב היה לי להוסיף כל פרט אפשרי,ועדיין מדובר בגרסה הקצרה....
היי, אני כבר עם רגל אחת במיטה, אבל בכל זאת לא יכולתי שלא לענות לך. יש לפעמים תקופות שהן עצובות יותר וקשות יותר, לפעמים עם סיבה ולפעמים סתם כי אפור וקריר ולבד. נכון שכשנמצאים שם קשה לראות את השמש והצהוב והחום והכל נצבע בקודר ומעיק, אבל מה שכתבת הוא נכון- יום אחד קמים בבוקר ומה שכתבתנו אתמול נראה רחוק רחוק.... אז אני לא מתייחסת בכלל לעניין הכדורים והשפעת והחיידק למרות שאין ספק שהם לא תורמים למצב הרוח, רק רציתי קצת לחזק אותך ולהגיד לך שנכון, לפעמים קצת עצוב, לפעמים אפילו מאוד עצוב וגם קצת חולים ורגישים ועצבניים. וזה בסדר, כי זה רק לפעמים....ולפעמים הכל נראה טוב יותר....ואיזה מזל שלפעמים הוא רק לפעמים? לילה טוב, דנה
אומנם לא נעלמה כל התחושה המרגיזה, אבל תשובתך הצליחה לעלות חיוך על פני:) דבר די נדיר לאחרונה תודה על ה"הקשבה" דניאלה
לפעמים.. יש לך הברקות שמאירות כל לילה הכי חשוך שלא יהיה...
בתור התחלה תתחילי ללמוד איך לכתוב בלי שגיאות כתיב הרי יש לך הרבה זמן פנוי!!
דניאלה - היי שמעת על "דיכאון עונתי" קיים כזה מצב, בזמן שמגיע הסתיו שעות היום נעשות קצרות יותר וכנראה שאור, הרבה אור מסייע לאנשים כאלה. ביום שבו מתחיל "שעון חורף" נעשה לי "רע", זה עניין של שנים בכל שנה אני צריכה להתרגל לזה מחדש,אבל ביום שמתחיל "שעון הקיץ" אני יותר פורחת וכיף לי. כיצד אני חייה עם זה? הגעתי למסקנה שאין טעם לסבול - פשוט להתחיל להבין ולהשלים עם התופעה הזו ולהעזר בתרופות. עבורי ר'ק התרופות עוזרות - כנגד חרדות, מצבי רוח רעים אפשר להעזר בתרופות האלו רק לתקופת החורף. אני נעזרת ב"קסנאקס". ב ה צ ל ח ה
עבל קשעני אייפה זעת ממש לא המכשבה הראשונה שאולה לי ברעש- והעמת היא זה מה זה לא רלונטי טודה רבה אל התמיחה שלח
