על אשפוזים ואשפוזות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום תודה לכל אלה שהגיבו על דבריי למטה. כמו שאתם יכולים לנחש אני כבר יצאתי לחופשה מהחופשה הכפויה שלי לסופ- שבוע. ונראה לי שאני כבר ממש בדרך החוצה בכלל. אגב, האשפוז הכפוי הפך עד מהרה לאישפוז מרצון- כרגע אני בתקן מאושפז מרצון. פעם התנגדתי בתוקף לאישפוז כפוי, אבל במקרה שלי ויכול להיות שבמקרים רבים אחרים- זה פשוט היה הכרחי. הענין הוא גם שלא התנגדתי לאישפוז באופן נחרץ- לא אמרתי שאני בשום אופן לא מוכן להתאשפז- הרשתי מצוקה גדולה והייתי זקוק מאוד לטיפול, אבל להביא את עצמי לחתום על טופס שבו אני מוותר בצורה כזו קיצונית על החירות שלי מרצוני לא הייתי מסוגל. האיש שהסיע אותי לאשפוז מטעם הפסיכיאטר המחוזי אמר לי "לקשור את עצמי" מתוך כוונה לחגורת בטיחות, ואני הבנתי את זה מתוך הקשר אחר לגמרי והוא שאני בעצם "קושר" את עצמי בתוך כך שאני מאפשר לאנשים אחרים "לקשור" אותי כלומר לאשפז אותי. האמת היא, וזו אמת שהיא אולי קצת משונה, שמאוד נהניתי מהאשפוז- כי סוף סוף יכולתי להוציא את הכל- להכות ולצחוק ולבכות ולצחוק כאוות נפשי. לבכות ולצחוק כשה"נפש" שלי רוצה בלי המגבלות היומיומיות שאני מטיל על עצמי. ממש כמו "דני הגיבור" מהשיר של מרים ילן שטקליס. שיר שלמדתי בע"פ בכתה א' למסיבת סיום. למעשה, באישפוז הראשון שלי הפכתי להיות תינוק שוב פעם, כי קשרו אותי למטה, והאכילו או ניסו להאכיל אותי, וכנראה אפילו רחצו אותי. אני לא זוכר את השבוע הראשון לאישפוז מספיק טוב, אם כי אני זוכר חלק ממנו בבהירות רבה. באישפוז השני שלי אני כבר ילד קטן שלא מוכן שאנשים אחרים יעשו לו משהו, כלומר התעקשתי מאוד לשמור על הריבונות שלי- להתקלח בכוחות עצמי למשל- מה שכמובן ניתן לי. האשליה שהייתה לי באישפוז שהצוות "שתף איתה פעולה" כביכול או אולי אפילו במודע, היא שאני בעצם איש כוח עזר ב"הסתכלות" או מתנדב שבא לשם כדי לעזור לחולים אחרים- ויכול להיות שבאמת אפילו עזרתי להם במשהו, כי לי יש יתרון גדול על שאר האנשים במחלקה- אני יכול להגיד כל מה שבא לי מתי שבא לי. בטוח שאם אכן הייתי עובד שם ולא ב"מאניה", או איך שתרצו לקרוא לזה, לא הייתי יכול. אולי מצד שני דווקא הזקתי להם, אבל זה לא משנה- אין עלי שום אחריות במקרה הזה. נסיים בזאת מיכאל (מיקי)
מה עוד רציתי לכתוב- אה, אחת הבעיות הכי גדולות של מטורפים או משוגעים היא חוסר היכולת להגיע לאימון בצוות המטפל. אני חייב להודות שמזה החלמתי לגמרי- יש לי אימון מלא בכך שהרופאים רוצים לגמרי בטובתי. האמת שגם פעם חשבתי ככה, אבל היום אין לי כל ספק בכך. אני ממש ממליץ לכל אחד שמטופל אצל פסיכיאטר לזכור את זה כל הזמן...
למיקי עברת תקופה קשה ואני שמח שאתה אחריה. קראתי בעניין רב את מה שכתבת והתרשמתי מהיושר האינטלקטואלי שלך ומיכולת הביטוי שלך. תמיד חשוב לשמוע ולהבין את החוויות האוטנטיות של האדם ומזה ללמוד. יופי שאתה בחופש ויופי שאתה בדרך הנכונה לחזור לעצמך ו"לצרות הרגילות". שבוע טוב דר' גיורא הידש
