חיים שכאלה לד"ר ולכולם
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לד"ר הידש וחברי הפורום אני סובל מחרדה ודיכאון כבר הרבה זמן ולקחתי טיפול בכדור פאקסט אחד ליום במשך 3 שנים והיה מצוין אח"כ כאילו הפאקסט הפסיק להשפיע וניסיתי ציפרלקס שממש עשה לי רע אז חזרתי לפאקסט במינון יותר גבוה לקח חודשיים עד שהוא השפיע ובמשך 3 חודשים אחרי היה שוב מצוין עד לפני 4 ימים שחלה ירידה אבל לא סתם ירידה אלא ממש ירידה שאני בקושי אוכל חלש וכל הזמן בחילות עייף כל הזמן מדוכא ואני נמצא במצב חרדתי קבוע שלא חולף פעם ברמה גבוהה ופעם ברמה נמוכה אני ממש מפחד ולא יודע כבר מה לעשות נכון שניתן לקחת ואבן כמה זמן אבל זה לא פיתרון אני דואג שיאשפזו אותי באשפוז יום בבית חולים רגיל או באשפוז בבית חולים פסיכיאטרי אבל אינני משוגע ואני ממש לא פוגע בעצמי או באחרים אלא יאשפזו אותי בגלל שהכדורים כאילו עובדים תקופה ומפסיקים אין לי כח להחליף תרופה ולנסות אולי זה יעבוד עוד פעם לסבול ואם זה לא יעבוד אז משהו אחר אני כבר לא יודע מה לעשות אני מרגיש חלש כל כך ומוגבל שאני לא יודע איך אני אוכל לעבוד סדיר וטפל בעצמי אני אובד עצות כאילו אין פיתרון לדבר הזה. אולי אתה ד"ר יכול להדריך אותי מה לעשות איזה כדור לקחת מתי ובאיזה מינון להרגעת הבחילות כדי שאוכל לאכול יותר טוב וכדי להרגיע קצת את החרדה אשמח לקבל גם עצות מכם תודה רבה אלי.
שלום אלי. אני מכירה את התחושה של הבחילה הנוראית שאי אפשר לאכול מרוב פאניקה, וגם את החרדה המשתקת,שמרגישם אותה לפעמים כל הזמן ללא הרף. זו חרדה מוגברת. דבר ראשון תנסה לא לדאוג. אף1 לא יאשפז אותך בגלל חרדה,גם לי היו מחשבות כאלו,וסביר להניח שזה חלק מהחרדה.עדיין אין חוק :-)נגד זכותו של אדם לפחד או לסבול-כל עוד כמו שציינת,אינך מזיק לאיש,ואתה אדם נורמאלי.כך שאין לך מה לדאוג מזה. אל תיתייאש מהתרופות ,עובדה שהפקסאט עזר לך והרגשת טוב{וזה מעולה שזה עזר לך},ובקשר לכך שהמצב חזר תתיעץ עם הרופא שלך מה לעשות...אולי יש צורך להעלות מינון,או משהו אחר. אבל תמיד תמיד תזכור שהחרדה והדיכאון הם דברים זמניים,והוכחה לכך שיכול להיות גם טוב-כבר יש לך. אני יכולה להגיד לך,שבד"כ כשמרגישים רע,מתחילים גם להיבהל לגביי הכל... לחשוב מה יהיה,לדאוג בקשר לכל דבר...אם זה לגביי יכולת העבודה,לגביי החיים,להרגיש שנופלים למין "תהום". אבל אפשר לנסות להירגע,ולהבין שזה המצב כרגע,שאף אחד לא מכוון לך אקדח לראש ולוחץ עלייך להרגיש מייד טוב,ולהתגבר מייד על הכל,ובעיקר לנסות לחשוב חיובי. כי בנוסף לתרופות...כמה שתצליח להיות יותר חיובי-ככה גם הדברים סביבך יהיו ליותר חיוביים. זה נשמע קלישאה,אבל במקרה היא נכונה. צריך להשלים עם זה שכרגע זה ככה-הכי נורא בעולם,לא לקבל את זה-אבל להשלים עם זה וללמוד להתמודד עם "הרע". תנסה כמה שאתה יכול לומר לעצמך שזה לא נורא שאתה מרגיש כך עכשיו כי יהיה בסדר,כי אתה לאט לאט תלמד להתגבר ולהתחזק. ואם תיפול-אתה תקום עוד הפעם. אני יודעת מה זה להרגיש הכי קטן וחלש בעולם. אני יודעת שזה עצוב ומפחיד,לפעמים אפילו ברמה בלתי נסבלת. אבל גם כשאנחנו קטנים וחלשים,יש בנו המון כוח,ואני לא מאמינה שהחרדה הופכת אותנו ליותר "חלשים",כל מי שחווה חרדה וייחשוב על כך-יידע שהוא הבנאדם הכי חזק בעולם.שהוא שורד סבל הרבה יותר חזק ממה שרוב בני האדם חשו בחייהם-וזה מראה שיש את הכוח. יהייה בסדר.
אלי שלום, ראשית תרגע באמת קח איזה ואבן קלונקס או משהו ברצינות. אתה כנראה ממש בהתקף של פניקה וחרדה חזקה. לא מאשפזים אף אחד במצבך ןבטח לא בגלל שציפרמיל או פאקסט לא השפיעו. יש כאן אנשים שלוקחים כדורים חזקים יותר נגד דכאון כמו רמרון ,אפקסור, איקסל וכו' והם בטח לא מאושפזים או אושפזו. רק תרגע יניב
