לצאת מהכלוב...

שלום לכולם אולי תהיתם לאן נעלמתי אחרי שכתבתי כאן המון ומתוך כוונה להמשיך לכתוב כאן, כוונה שלא השתנתה כהוא זה. ובכן, הייתי מאושפז בשבוע האחרון. למעשה אני עדיין מאושפז, והבעיה הגדולה יותר היא שאני מרגיש לא טוב. למעשה אמרתי את זה לשותפים שלי- אמרתי להם שהייתי חולה באיזה וירוס ולכן אני לא כל-כך מרוכז, ושבגלל זה הלכתי לאבא שלי כדי שיטפלו בי- ככה שאפילו לא ממש שיקרתי. ואולי המאניה או הדיפרסיה שלי (אני כבר לא יודע מה מהם יש לי כרגע) הם אכן מעין סוג מסוים של וירוס. הרי הרופאים בעצמם מבולבלים- אז למה שאני אדע דברים בוודאות. מה שהאישפוז נותן לי, מלבד התרופות, זה הכרחה לאורח חיים מסודר, שזה משהו שממש אין לי בחיי היום יום שלי. האם התרופות עוזרות? לא יודע, אני לא בטוח אני מתייחס אליהם ולתופעות הלואי שלהם יותר כאל פלסיבו. כלומר תרופת דמה ותופעות לואי שהם דמה גם. (זה הכל במוח המעוות או הישר שלי) מצד שני, בטח עשו איזה מחקר סטטיסטי שאשר את כל העסק הזה, אבל גם לסטטיסטיקה אני מאמין בערך כמו שאני מאמין באסטרולוגיה ובפסיכיאטריה. מצד שני, אני מודה שהייתי חייב אישפוז, ואפילו שזה היה חייב להיות בכפייה כי מרצוני לא הייתי מסכים בשום אופן. ומי יודע מה כבר הייתי יכול לעשות? רוב הסיכויים שסתם הייתי עושה הרבה מהומה רבה על לא מאומה ומגיע לאישפוז בדרך פחות נעימה. (הגעתי לאישפוז בכפייה מתוך זה ש"התחרפנתי" מתוך החלטה מודעת במרפאה לבריאות נפש). ברור לי לגמרי שלא הייתי פוגע בצורה חמורה באף אדם, אבל אני לא לגמרי בטוח שלא הייתי מסכן את עצמי... כנראה שלא- אני מאוד אוהב את עצמי? (-; אז זהו, סתם, אתם (ומי אתם בדיוק?) הראשונים שאני משתף בזה- כי כאן נורא נוח לי לכתוב... ביי מיכאל

היי, טוב לשמוע ממך :-) למרות שאתה כותב שאתה מרגיש פחות טוב, אני חייבת לציין שאתה נשמע הרבה יותר טוב. יותר על הקרקע, יותר מאוזן ופחות היפר... נכון שאישפוז זה לא המצב האידיאלי אבל לפעמים זו הברירה היחידה. אני חושבת שההתחרפנות המודעת מראה שקצת חיפשת את המקום הבטוח שאתה נמצא בו עכשיו. תשמור על עצמך, דנה

מדהים עד כמה קלה היד על ההדק בכל מה שקשור לאישפוז כפוי. דבריו של הקרימינולוג פרופ' שוהם על אישפוז כפוי: http://www15.brinkster.com/grayart/stream/psychiatry.wmv או http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles/7263606.wmv "יש דברים שהפסיכיאטריה צריכה להבין , שאסור לה להתעסק בזה ואחד הדברים זה אשפוז כפוי. מפני שזה פגיעה בנשמת אפו של האדם שזהו החופש שלו, וזה דמותו האנושית. מפני שבאותו רגע שמאשפזים מישהו בכפייה, הוא חדל להיות אדם, הוא הופך להיות לכלום, הוא הופך להיות לאפס. עם סטיגמה נוראית שהוא יוצא, עם אותו תיוג. והוא לא יכול להשתחרר עם התיוג הזה כל החיים."

טוב שחזרת! בינתיים אין לי יותר מה לומר.... אז הנה משפט חמוד של אוסקר ויילד: Illusion is the first of all pleasures. אומנם לא קשור במיוחד לנושא אבל בכל זאת,חמוד... דניאלה

מיכאל , אומנם אני מגיבה באיחור , ורוב הסיכויים שלא תראה את התגובה שלי , אבל לא חשוב , עדיין הרגשתי צורך להגיב.. משום מה לא העזתי קודם , פחדתי שלא אמצא את המילים הנכונות.. (אולי תלווה לי כמה..). אני שמחה לשמוע שמצבך משתפר , ומחכה להתעדכן לגבי מצבך. הצלחת לגעת בי , הדרך בה אתה כותב , השיתוף שלך בחויות שלך , ההומור.. הכל ביחד ועוד , נגעו בי. תודה לך מיכאל. ניקי