משהו היה במצב שלי? מה יש לי?..

אני בת 34 לאחרונה אני מרגישה נורא מבולבלת כאילו משהו בתוכי אומר לי לעשות דברים אני אפילו מפחדת לכתוב את זה לא יודעת מה עובר עלי אני מאוד מתביישת ללכת לרופא ומתביישת לספר לבעלי אני גם שומעת רעשים ולפעמים רואה צלליות האם אני משתגעת?? בבקשה נסו לעזור רק אם משהו חווה דבר כזה שיענה תודה

טוב-דבר ראשון לכי לרופא- כדי לשלול בעיה גופנית ובעיה נפשית שאינה חרדה ואם אלו נשללו אז אולי מדובר בחרדה? ובכל מקרה,אין במה להתבייש! הרופאים כל כך מורגלים לזה , שזה כבר לא נשמע להם מוזר את לא תאמיני כמה אנשים מרגישים ככה ועוד יותר לא תאמיני כמה מתביישים לפנות בגלל זה לרופא... גם אני התביישתי... אבל כשדברתי על זה אפילו הסתכלו עלי באדישות במבט כזה של " נו אז, עד יודעת כמה מקרים כאלו אנחנו רואים ביום" / " כן..זה קורה לכולנו" לא באמת באדישות:) חלילה- פשוט לא "התרגשו" מזה ואמרו לי שזה נורמלי לחלוטין והיו מאוד נחמדים ולא הסתכלו עלי כעל מחזה שלא שמעו ולא ראו כמותו מעולם אם את רואה או שומעת דברים זה לא הופך אותך למשוגעת ולכל דבר יש הסבר- לכל צללית ,קול או כל דבר אחר תמיד יש הסבר גם אם הוא פחות בולט לעין ובנוסף,במצבי לחץ אפשר לראות דברים שלא שם דוגמא ,ואני מתנצלת מראש על כך שהיא אידיוטית לחלוטין אבל נראה לי שהיא ממחישה את העניין- כשמסתכלים ישר ומנסים לפענח מה שיש בצדדים אפשר לראות דברים מאוד משונים שחלקם פשוט לא נמצאים שם...וזה יכול אפילו להבהיל חרדה עושה את אותו הדבר- מעוותת את הראיה והחשיבה... ועוד משהו-כדאי לך לספר לבעלך, שלא תהיי לבד במערכה... דניאלה

לא יכולה לספר לבעלי כי הוא מאוד פרימטיבי בנושא אמרתי לא שמשהו עובר עלי והייתה לא מן יציאה של "מה את התחלת להשתגע?" נראה לי שלא תהיה לי ברירה אלה ללכת לרופאת משפחה בכל אופן תודה לך אך מה יש לך? אם מותר לשאול?

היי תמי, נדמה לי שאת לא הולכת להשתגע, אבל בהחלט כדאי להגיע לפסיכיאטר או לפחות לרופא המשפחה. אני לא יכולה לומר לך בוודאות לגבי הקולות הרעשים והצללים, אבל ייתכן מאוד שהצללים והרעשים נובעים מרגישות יתר, חושים מחודדים יותר שיכולים לנבוע ממצב של חרדה שאז ערים יותר לכל רחש ,וכל צליל יכול להקפיץ. קולות שאומרים לך לעשות דברים הם קצת יותר 'חשודים' אבל הוספת 'קולות בתוכי' וזה חשוב מאוד. ההבנה שאין זה קול חיצוני או 'ציווי' או 'פקודה' כלשהי היא הדבר המשמעותי. ולכן נדמה לי שאלו יותר מחשבות טורדניות ולא בדיוק 'קולות' למרות שהם נשמעים כך. אני בטוחה שדר' הידש יענה לך בצורה יותר ברורה.... על החלק של בעלך אני לא יודעת אם נכון לספר בדיוק את כל הפרטים, במיוחד מכיוון שציינת את ה'פרימיטיביות'. אני חושבת שזה נובע פעמים רבות מחוסר ידע ומפחד וכמובן סטיגמות שדבקו בפסיכיאטריה. אולי במצב כזה עדיף שלא לחלוק הכל כדי שלא להוסיף על החששות שלך. אבל אין ספק שמשהו מפריע לך וזה לדעתי מספיק כדי לפנות רופא. מקווה שאת רגועה קצת יותר, דנה

לתמי אני מצטרף לתשובות הקודמות, חרדה עלולה להופיע בצורות רבות ולכן חשוב קודם כל להגיע לאבחון. אם קשה לך לשתף את בעלך, אולי ניתן לשוחח עם אחות או קרוב אחר? הם בודאי יעזרו לך להגיע לפגישה עם הרופא ואז לשוחח על הדברים. כל טוב דר' גיורא הידש