מה לעשות איתו?

אני נשואה 13 שנה. בעלי הוא גבר מאוד כריזמתי נאה וסוחף. החברה מאוד אוהבת אותו ומעריצה אותו. בוא בן 50 אני בת 45. יש לנו 2 בנים. .דווקא לאנשים הקרובים אליו - אני, אימו, אחיו הוא אלים מילולית ונוטה לריב. הבן אדם פשוט אוהב לריב. וכשהוא רב הוא לא בוחל באמצעים. הוא מאיים, הוא מפחיד - ושוב לא ע"י פיזיות אלא הכל במלים. הוא אדם אינטילגנטי מאוד, נאה וחכם אבל חסר למי שיביע דיעה הפוכה לשלו. הוא מסוגל לנתק מגע ולא לדבר עם אותו אדם זמן רב. לגבינו - אין לי ספק שהוא אוהב אותי ויש לנו גם תקופות טובות. אבל בתקופות הרעות הוא מאמלל אותי. הוא בוטה כלפי, תמיד מאיים לעזוב אותי. למרות כל השנים של האיומים ומסע ההפחדות אני מוצאת את עצמי נבהלת וחושבת אולי הפעם הוא רציני. אני משתדלת לרצות אותו והוא מנהל לחלוטין את חיי ואת חיי ילדינו. שנינו עובדים אך על פיו ישק כל דבר בבית. בעיה נוספת ביננו היא בעיית המין. הוא רוצה סקס כל יום. אני תמיד מסכימה. גם אם אני חולה או עייפה אין ויתורים. ואם ויתר לי במקרה אז למחרת ובימים הבאים הוא לא ידבר איתי. סקס נעשה עבורי סיוט. אני חיה בפחד מתמיד מתגובותיו הבלתי צפויות. הוא לא צועק עלי. מסע ההפחדה שלו הוא בשתיקה הרועמת שלו שיכולה להמשך עד שבוע. בדר"כ אני נאלצת להתחנף. אין לי ספק שלטנגו דרושים שניים. אבל אני חיה בטרור נפשי. אני כבר לוקחת סרוקסאט כדי להפחית את החרדה שלי ממנו. גם הילדים מפחדים ממנו. אך בסה"כ הוא בן אדם מסור משפחתי ונאמן. הוא אינו לוטש עינים לנשים אחרות והוא איש משפחה למופת. הוא לא מהמר אינו שתיין אינו נןאף מה לעשות? איך להתמודד איתו?

יפית שלום, אני מבין ממכתבך שהמצב בו את נמצאת נמשך כבר זמן רב ולא נקתת עד עכשיו איזשהו צעד משמעותי.אם כך הדבר, את צריכה להבין שכתוצאה מזה בעלך התרגל כנראה למצב הנוכחי ולטיב מערכת היחסים ביניכם וזה לא יהיה קל לשנות אותו, זה עשוי לקחת המון מאמצים וזמן. שאלה חשובה: ניסית אי-פעם לנהל איתו שיחה רצינית ולהבהיר לו שאת לא יכולה לקבל עוד את התנהגותו ולהסביר לו בצורה ברורה שגם לך יש צרכים ורצונות? כי לי יש הרגשה שבעלך יודע שאת תמיד מוותרת ולכן זה המצב הכי נוח עבורו. אם לא ניהלת איתו שיחה רצינית והברת לו שהמצב לא יכול להמשך כך מבחינתך, רצוי שתעשי זאת. אם ניסית לדבר וזה לא עזר כדאי שתדרשי ממנו ללכת לטיפול זוגי. מטפל זוגי מקצועי וטוב יכול לפתור לגמרי בעיה כמו שאת מתארת או לחילופין להפנות את הבעל לייעוץ פסיכולוגי על מנת להיגמל מההתנהגות האגואיסתית-ילדותית שאת מתארת. סביר להניח שזה לא יהיה קל לשכנעו לגשת לטיפול, לכן את צריכה לעשות חושבין: להעמיד אותו בפני שני ברירות: או לגשת לייעוץ או לפרק את החבילה. אבל אז את צריכה לקחת בחשבון את האפשרות שהוא יבחר באופציה השניה. וזהו לדעתי מבחן בשביל לדעת כמה הנישואים באצת חשובים לו. בכל מקרה אם את בוחרת לנקוט צעד כל שהו רצוי שתעשי זאת בנחישות ושתשני את הגישה הוותרנית שלך בעניין הזה ותראי לו שאת רצינית. אם את פוחדת מידי ולא מצליחה לעשות שום צעד כדי שתנסי לברר אם עצמך כמה את מוכנה לוותר ולהקריב כדי לשמור על שלמות הנישואים והאם את מוכנה ללכת עם החלטתך עד הסוף. אבל זה משהו שתתצרכי לעשות בינך לבין עצמך. אם גם בזה את מתקשה תמיד קיימת האופציה של ייעוץ פסיכולוגי בשבילך - על מנת שתביני מה את רוצה מעצמך... מקווה לשמוע שהעניין הסתדר

אם אגיד לך לעזוב אותו לא תסכימי אני כבר 25 שנים מחכה לשיפור ורק עכשו אני עוזבת אני האמנתי שזה ישתפר זה רק הלך ןהחמיר השתיקות הפכו ארוכות יותר וההתנצליות שלי תכופות יותר גם אני ניסיתי להצדיק כמוך ולחפש את הטוב מאוחר יותר זה משפיע על הילדים גם או שתלכו ליעוץ דבר שהוא ישלול כי אצלו הכל בסדר את סתם מקטרת או ש תחכי ותחכי כמוני ובסוף תתיאשי בהצלחה היכן שאני נכשלתי

ליפית טוב שהעלת את הדברים על הכתב, אני בטוח שהצלחת לארגן טוב יותר את מחשבותיך ולראות את המצב כפי שהוא. הדברים שכתבו קודמי טובים ונכונים ואני מצטרף אליהם. כל טוב דר' גיורא הידש