מגע בטיפול

שלום דר' הידש. רציתי לשאול אם מגע בטיפול הוא משהו אסור. קורה לי הרבה פעמים שבפגישה עם המטפל שלי אני מגיעה לבכי ומאוד רוצה שהוא יחבק אותי, מאוד צריכה את המגע, אפילו רק נגיעת יד. אבל הוא אף פעם לא עושה זאת, הוא רק מסתכל עלי ומחכה שארגע (וכמובן נותן לי טישו). בפעם האחרונה אמרתי לו שאני ממש מרגישה שאני רוצה שיחבק אותי והוא אמר שזה לא רעיון טוב. מה דעתך דר'? האם הבקשה שלי מוגזמת והוא צודק? או שאולי הוא קצת שמרן בגישה שלו? אני יודעת שזה לא היה פותר את הבעיה שלי אבל הייתי מרגישה שיותר איכפת לו. שבת שלום, מיכלי

בינתיים תוכלי לקרוא כאן דיון מורחב על יחסי מטפל מטופלת. http://www.icallisrael.com/forum/forum.asp?FORUM_ID=3 תוכלי לעשות חיפוש בפורום זה ובפורום פסיכולוגיה קלינית. נושא שדובר ועוד ידובר בו רבות.

דבר ראשון אם הוא לא מסכים למגע גופני זה לא בגלל שלא אכפת לא ,זה פשוט בגלל שככה זה, הוא צריך לשים גבולות,זה חלק מחוקי המטפל-מטופל. הוא כמו שאר הדמויות הסמכותיות(?) יש גבולות ברורים. למשך תקופה מסויימת יש קשר שהבסיס שלו הוא לעזור למטופל לעזור לעצמו/לתת לו כלים להתמודדות ולכן הוא צריך להיות כמה שפחות אישי וגם זה גם הרבה יותר מועיל לטיפול ככה. תחשבי שהיינו נגיד אחרי שעות הלימודים מסתובבים יחד עם המורים שלנו( בתקופה שבה היינו בבית הספר כמובן..), הולכים איתם לסרט ועוד...ואז למחרת הם היו מלמדים אותנו והיה עליהם שוב להתנהג אחרת- לחזור להיות כמורים.זה נראה לי היה יכול להיות מאוד מבלבל, אם לאותו אדם היו שני "כובעים". וזה גם היה פוגע ביחסים- הריי היינו מצפים מהמורה שאם הוא מחבב אותנו שלא ייתן לנו עונש,שיעורי בית ועוד. וכחבר היה קשה לנו לקבל את סמכותו. או להפך- היה קשה לנו להיות חברים עם מישהו שנותן לנו שיעורי בית ומבקש ציות מוחלט.. כן ובקשר להשוואה לבית הספר,זאת נראה לי פשוט ההשוואה הכי טובה כי שם מאוד מקפידים תמיד על כל העניין הזה... בתור מטופל,לא נראה לי שהייתי צליחה/רוצה ללמוד משהו ממישהו שהוא גם המטפל שיל וגם חבר זה היה לי מאוד מוזר. אני לא יודעת- שהמטפל שלי גם יהיה "מורה" שלי וגם יהיה בתפקיד ה"חברה"שלי וינחם אותי... א זאת דעתי בכל אופן. טוב כתבתי מספיק.... דניאלה