לדר' הידש שאלה אישית
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום דר'. רציתי לשאול משהו שקצת מעסיק אותי בזמן האחרון. לפעמים אני מרגישה בטיפול שאני סתם עוד מטופלת בשביל המטפל שלי ואני חושבת עליו הרבה ועסוקה בו והוא בעצם חושב עלי רק כשאני שם ושוכח אותי אחרי שאני יוצאת. אז רציתי לשאול אותך- יש לך מטופלים שאתה חושב עליהם יותר? שאתה מתגעגע אליהם כשהם יוצאים והיית רוצה להישאר איתם עוד? יש כאלה שחבל שהפגישה נגמרת? שאתה מחכה לפגישה הבאה? או שזה בסך הכל מקצוע כמו כל המיקצועות ואתה מתייחס לכל המטופלים אותו דבר? תודה רבה סיוון
לסיוון השאלה ברורה ותמיד צריך לזכור שהפסיכיאטר/פסיכותרפיסט מטפל באנשים ונוגע בלב של האנשים. בודאי שרבים מרגישים שהפסיכיאטר/פסיכותרפיסט קרוב אליהם יותר ומכיר אותם טוב יותר מאשר כל אדם אחר בעולם. כמובן שישנם אנשים מעניינים יותר ועדינים יותר שנוצר קשר דו-סטרי משמעותי. הדבר דומה במידה רבה לקשר שנוצר בין אב לבן או לבת שלו. לכן גם חושבים על המטופלים הללו יותר מאשר על השאר. כמובן שהמקצועיות מחייבת שכל מטופל יקבל טיפול טוב ומתאים, והכוונה היא שהמעורבות במספר טיפולים גבוהה יותר. ישנו גם את הקצה השני, אנשים שהגיעו אלי ושלחתי אותם לטיפול אצל מטפל אחר או שאמרתי שאיני יכול לטפל בהם כיוון שהרגשתי שאיני יכול לתת להם מספיק. בכל זאת אשאל אותך כיוון שלדעתי השאלה שלך היא שונה, והייתי מציע שתחשבי מה את רוצה לשאול את המטפל שלך? אלו שאלות יש לך בראש שהיית רוצה לשאול אותו? למרות המבוכה כדאי שתדברי עם המטפל על השאלות שאת רוצה לשאול אותו. שבת שלום דר' גיורא הידש
אמון להאמין במטפל/ת לדעתי הכי חשוב זה האמון שלך מעבר לרגשות האחרים זה הדבר החשוב אפילו מעבר לכימיה איתו מעבר לשאלות הנלוות מעבר להכל זה הבסיס לטיפול בנפש כל השאר זה בשוליים
