התקפי פאניקה...
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום, אני בת 14 וחצי ומגיל צעיר היו לי התקפי פאניקה וחרדות כלליות מכל מיני דברים שונים, לפעמים בהפרש מאוד ארוך בין "תקופת התקפים" לתקופה רגועה יחסית... זה מאוד מפריע לי ביומיום, אני מטופלת פסיכולוגית ופסיכיאטרית, לקחתי רסיטל במינונים של חצי כדור ושלושת-רבעי כדור וזה לא עזר. אני הרבה פעמים גם נמנעת מלעשות דברים שמזכירים לי התקפים שהיו, וזה מאוד מפריע לי אבל אני משתדלת להתגבר על זה (למשל משינה בטבע - נסעתי בסוכות לפסטיבל, בדרך לשם היה לי התקף קצר ואגרסיבי שהקאתי בגללו, אבל בכל זאת לא חזרתי הביתה) רציתי לשאול אם אפשר לצאת מהמצב המייאש הזה? קיבלתי רושם שאי אפשר ממש וזה מאוד מלחיץ אותי. תודה
שלום רוני, קודם כל גם לך אני ממליץ על מדיטציה. (ראי תגובה להודעה שמתחתיך) איך אפשר לצאת מהמצב המייאש הזה? ובכן, היחידה בעולם שבאמת יכולה לתת את התשובה לשאלה הזו- היא את ואת בלבד. יש אנשים שיש להם התקפי פרוניה פסיכוטיים שנובעים מחוסר קשר מוחלט למציאות ואז הם לוקחים תרופות חזקות נגד זה ואולי זה עוזר להם. זה ממש ממש לא המצב שלך את בפאניקה ממצבים שהם אכן באמת מלחיצים! אני זוכר שבגיל 14 גם לי היה די מלחיץ ללכת לפסטיבל ולישון בטבע, (נו, כשאני הייתי בגיל הזה לא היו פסטיבלים מהסוג הזה). אני מציע לך, לא לוותר על כלום בשום אופן- לעשות דווקא דברים שאת נמנעת מהם ומלחיצים אותך ולעשות כל מאמץ להתגבר על התקפי הפניקה, שהיא כנראה לא נורא קשה- נותנים לך סך הכל 3/4 כדור רסיטל שזה ממש כלום, חבל שתפסידי דברים נורא כייפים רק בגלל השטות הזו. שיטה טובה היא שוב מדיטציה קצרה וממוקדת. בברכה מיקי
שיטה שמאוד עוזרת לי להתגבר על פחד מפני דברים חדשים היא לחשוב : "מה הדבר הכי גרוע שיכול כבר לקרות לי"? אבל, באמת, הדבר הכי נורא שיכול להיות. וברגע שאני מעלה בדעתי את הדברים הכי נוראים שיכולים להיות אני אומר לעצמי: נו, טוב, זה אכן יהיה ממש לא נעים אבל הסיכויים קטנים וחבל שאני אפסיד משהו טוב בגללם. וגם אם יקרו זה לא יהיה סוף העולם אני אצליח להתגבר. מה הדבר הכי נורא שיכול לקרוא לך בפסטיבל בומבמלה? או כשתשני בטבע? ואם הדבר הזה יקרה האם זה משהו שלא תוכלי להתגבר עליו?
