לד"ר הידש ולנירה!

* ד"ר הידש - נירה שאלה אותך האם הסרוקסט היא תרופה שנחשבת ל"טיפול שורש" ואתה ענית לה ש-"טיפול של כשנה בתרופות מביא לכך שהחרדות חולפות וסיכון שהן יחזרו נמוך". מה זה אומר? אם אני לוקחת סרוקסט במשך שנה החרדה שלי אמורה לחלוף? הבנתי נכון?! אני אכן לוקחת סרוקסט כמעט במשך שנה! בנוסף עברתי גם טיפול קוגנטיבי - התנהגותי במשך 10 מפגשים שבעזרתו למדתי איך לתקן מחשבות שליליות, דימיון מודרך, חשיפה הדרגתית וחשיבותה, הרפייה וכו'..... בימים האחרונים אני מרגישה שהחרדה שלי אכן פוחתת. בתחילת השבוע הצלחתי לצאת צעד אחד לבחוץ שזה די התקדמות בשבילי ביחס לתקופה האחרונה, ולא הרגשתי בכלל בחרדה ! אתמול גם הצצתי לבחוץ דרך הדלת ונשמתי אוויר צח והרגשתי נפלא. היום פתחתי את הדלת של הבית והסתכלתי לבחוץ ולא הרגשתי חרדה בכלל. הטיפול עם הפסיכותרפיסט (שהוא גם פסיכיאטר במקצועו) עזר לי יותר להבין את עצמי ואת החרדה ולהרגיש יותר "נקייה" מבפנים. וגם למדתי כמה שיטות שבעזרתן עלי להתמודד ולהתגבר על החרדה. אני מרגישה בימים האחרונים גם ממש רצון עז לצאת לבחוץ ולחזור "לחיים". האם סופה של החרדה בדרך?! האם בקרוב אני אוכל כבר לחזור "לחיות"?! * לנירה - גם אני סבלתי בעבר מאי שקט ברגליים. אי השקט הזה קרה לי בעיקר כשהייתי נחשפת לבחוץ אך לעיתים גם בתוך הבית. לאחר התייעצות עם הפסיכיאטר החלטנו שעלי להעלות את המינון של הסרוקסט מ-20 מ"ג ל-40 מ"ג. לפני כמה שבועות האי שקט הזה פסק לחלוטין. כך שלפי דעתי נירה צריכה לתת לזה עוד קצת זמן ולראות אם זה ייפסק! או להתייעץ עם הפסיכיאטר. רק תדעי שאין לך מה לדאוג ושזה חולף! תודה רבה, יפעת

הי יפעת, טוב, לא נעים לי לאכזב, אך כמי שנמצאת בעיניין של התרופות די הרבה שנים, אומנם לסירוגין, אני יכולה לומר ,, ש... זה לא מרפא. עובדה. אולי, ומן הסתם זו ההנחה, אם במשך הזמן הזה נעשתה על עצמך עבודה, והתקדמת במידה כזו שאת יכולה לוותר על התרופה, אולי אז באמת היא תהיה מיותרת. אבל אם לא, לא נראה לי שיש כאן ריפוי יסודי זה גם לא הגיוני: התרופה, הסרוקסט לצורך העניין, משנה את כמות הסרוטונין במוח. ובכן, כיצד קורה שכאשר מפסיקים אותה, הרמה של החומר היא כזאת שניתן לומר שהמטופל הבריא? עכשו כבר אין מה שישנה את כמות החומר, אז באיזה אופן היא ריפאה? פשוט לא ברור לגמרי. מקווה לתשובתו של ד"ר הידש. בתודה נילי.

ליפעת שלום, אני שמח שאת מרגישה יותר טוב ומתחילה לצאת ולעשות דברים, וככול שאת עושה ותעשי דברים נוספים הרגשתך תשתפר ותהני מהם יותר. אולי לא הצלחתי להבין, את נוטלת שנה סרוקסט והיית בטיפולים פסיכולוגיים וישבת שנה בבית ורק כעת את מתחילה לצאת מהבית? אם הבנתי נכון אז כדאי לחשוב באופן רציני על החלפת התרופה. כיצד תרופה מרפאת את החרדות כעבור כשנה? ראשית זה נכון, אנשים רבים מגיעים עם חרדות ואחרי מספר חודשים שוכחים מהחרדות, ממשיכים עוד עם התרופות ושוכחים מהתרופות. אבל הטיפול לא תמיד עוזר לכולם. כיצד בכל זאת הוא עוזר. לדוגמא אקח פרטים מהתיאור של יפעת, אדם חרד מתקשה לצאת מהבית, החרדות מתרבות וכבר ישנן חרדות מפני חרדות וכדי לשבור את המעגל יש צורך בטיפול תרופתי ועדיף בשילוב עם פסיכותרפיה. עם התרופות מתחילים לצאת מהבית מרגישים טוב והבטחון עולה. הבטחון עולה אז אפשר להתרחק וגם החרדות פוחתות וההרגשה בחוץ טובה כפי שיפעת תיארה והביטחון עולה. וכך הלאה עד אשר מתרחקים מרחק בטוח מהחרדות ואפשר לצאת ולהנות מהחיים. איני נכנס בכוונה להסברים על רמת סרוטונין במוח כי כאן יש לנו רק מחשבות תיאורטיות. עדיין ישנם ברוך השם דברים שאיננו מבינים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

סרוקסט לא משנה את כמות הסרוטונין הסרוקסט משהה את הסירוטונין זמן ממושך יותר במירווח בין תאי העצב