לד"ר הידש

היי ד"ר. הבנתי כבר את דרך המחשבה שלך,שבכל פעם שאשאל על חרדה מסויימת,תבחר להתעלם מן החרדה עצמה,ולחזור ולהדגיש את הנ'ק שחבל לבזבז זמן וכדאי לטפל. אני לא אגיד שאני מסכימה איתך,או חושבת שזו הדרך,אך אני מכבדת את דעתך. "חבל לבזבז זמן" אולי מרמז על כך שכדאי לקחת סרוקסאט כפי שהרופא ייעץ,או שכדאי ללכת לשיחות. אגיד בפעם המיליון-שאני לא סותרת את זה,אבל תסלח לי על הבוטות... כתוב איפשהו או מובטח איפושהו שהדברים הנ"ל יועילו יותר מהדרך בה אני הולכת? אני לא אומרת שלא,אבל ברור הרי שבטענה שחבל לבזבז זמן,יש מאחורייה גם אימרה שלא נאמרת והיא שאין טעם,ושהדרך היחידה היא טיפול. הריי אם היית חושב שזה אפשרי להיתגבר על החרדות בצורה בה אני הולכת,אני לא חושבת שהיית טוען שזה "ביזבוז זמן".כאילו שלמישהו מובטח במיליון% שטיפול וכל מיני תרופות יועילו לו,וייש ערבון לכך, וברור שלא,הרי הפורם מלא באנשים שהם הוכחה לכך שאין ערבון.נכון? יש לי שאלה אלייך בתור בנאדם,ולא בתור רופא. אם תשים עצמך לרגע בעמדה של אדם עם חרדות,או איך שלא תקרא לזה,שממצב מאוד מאוד קשה,הצליח להתגבר וחיי שנתיים חיים נטולי חרדה,נטוליי טראומות,ובכוחות עצמו, ללא הזדקקות לתרופות ושיחות.... ואז בעקבות דבר קצת קשה שקרה לו,נופל שוב למקום מאוד מפחיד, אך בזכות כך ששנתיים ולאחר דברים הרבה יותר קשים-היה לו טוב יותר והצליח להתגבר,אז יש לו אמונה בעצמו,והוא מרגיש,וסליחה כן,אפילו מרשה לעצמו להאמין באמת,שיהיה בסדר,ואפילו מרגיש שעם הזמן הוא חוזר לעצמו ומתגבר על החרדות...ומצבו משתפר והוא חוזר לעצמו... וזו לא פנטזייה ואשליות, כמו כל בנאדם חרד,ובעיקר כשנכנסתי לזה שוב כמובן וברור מאיליו שהתחושה הראשונית,ואף החזקה מכולן היא שאי אפשר,שקשה, שלא אצליח להתגבר,שזה נורא,שאני חייבת שיעזרו לי וכו וכו. אך אם אני נאבקת למצוא בי כוחות ולהאמין,ואני יכולה גם לומר לך במיליון אחוז,שכשיש לי את האמונה בעצמי,ואת הידיעה שאני התגברתי ושאני יכולה גם כיום להתגבר-אז פשוט אני באמת משתחררת מן החרדות. וכשאני מרגישה כמו שאמרת "שזה ביזבוז זמן" ונכנסת למלכודת הזו של לפחד ולא להאמין בעצמי-אז זה גם מה שקורה. אז מי יכול לומר לי שהאמונה בעצמי ובייכולת שלי להתגבר או הידיעה שניתן להתגבר ע"י עצמך או לפחות לנסות...מי יכול לומר לי שזה לא נכון?? מי אמר שהגישה של החוסר אונים היא הגישה בה צריך לנקוט? שתדע משהו, בעלי כל החיים אמר,ועדיין אומר לי,שאני-כן אני,מסוגלת, שאני ורק אני צריכה להבין מה קורה לי כמו שעשיתי תמיד,וכך להתגבר,והאמונה הזו הועילה לי בעבר והתחזקתי והייתי במצב של ללא חרדות בכללללל. אז זו טעות? זה לא נכון? למה? השאלה היותר עיקרית היא למה לא לתמוך בבנאדם שאולי- ורק אולי,כן יכול,וכן מצליח להתגבר,ואולי אפילו להיפך-לומר לו שזה אפשרי? אז לא,אני לא צריכה חיזוקים{למרות שהייתי שמחה לקבל אותם} כי כמו כל בנאדם אני כמובן חוששת,ומפחדת שלא אוכל בעצמי,שאין לי יכולת לכך,שאין לי כוחות,שזה בלתי אפשריי, שאני בתהום ללא תחתית. אך אני מנסה להיות חזקה כמו בעבר,וכן! להאמין בכך...למרות שזה הכי קשה לי בעולם. וכשנכנסתי למצב הזה שוב נאבקתי קשות למצוא בתוכי את הכוח והאמונה שיהיה בסדר,ואף להאמין שכך יהיה. וככל שהצלחתי כך יותר ויותר השתחררתי באמת מן החרדות,התגברתי, התחלתי לתפקד,התחלתי לנשום,התחלתי לחזור לעצמי. וכמובן שזה לא רק "להאמין" זה המון דברים נוספים. זה ללמוד עם עצמי לקבל את העובדה שאני ללא בעלי כעת,שאני לבד,שאני צריכה ללמוד איך לסמוך על עצמי ועל הייכולות שלי,ואיך להיות חזקה,זה להתבגר ולהתבשל עם עצמי על עצם המשמעות של הפרידה-ולהתמודד עם הפחד. ואני חייבת לומר שעד היום אני מצליחה ולומדת להשלים עם זה-במקום להיבהל. וייכול באמת להיות שאווכח שאני אבודה,ששקעתי לנצח באימה,שאין לי מוצא.ושאאלץ לרוץ מייד ולחפש כל פיתרון אפשרי. בהחלט יכול להיות. אך גם יכול להיות שאולי כן אצליח... שאולי למרבה הפלא יש טעם באמונה שלי שזה אפשרי וזה תלויי אך ורק בי עצמי,ושכמו שהיה טוב יהייה שוב. אולי אני כן הולכת בדרך הנכונה? אולי במקום לשלול,אפשר לחשוב שכן אפשר? אני לא באה לשכנע פה את עצמי,ולא אף1. אני יודעת שעבדתי קשה כדי להחזיר ולהחדיר בעצמי את האמונה שיהיה בסדר,להיזכר שהיה גם טוב,ומתוך כאב דמעות וסבל עצום לשאוב אמונה כמעט בלתי אפשרית-שזה אפשרי. ובעבר זה הועיל,אפילו מאוד, וגם כיום ישנה הוכחה לכך שזה מה שחשוב באמת,כי עובדה שאני מתגברת. בניסיון שלי להתמודד,אני גם שואלת פה לפעמים על חרדות שונות,כדי להבין קצת יותר. אם לפי דעתך זו אינה הדרך הנכונה,אף על פי שבעבר וגם כיום הדרך הזו הועילה לי,אז לא אשאל יותר,ומלבקש חיזוקים כגון- את יכולה, כבר מזמן הפסקתי לבקש והבנתי שהאדם היחיד שבאמת הבין אותי ויידע איך לעזור לי היה בעלי-ודבריו היו נכונים. בקיצור,שיהיה לכולם רק טוב, ואני באמת מקווה שאנשים ילמדו שכדאי דבר ראשון להאמין בעצמך. ואני לא אמשיך לבקש תמיכה ממקום שאומנם מלא בכוונות טובות ובאנשים טובים, אך לא יכולים להבין אותי,ואני צריכה לתרץ מיליון פעם,איך אני מעיזה לחשוב שאני יכולה להתגבר. זה באמת לא מתאים לי. אני רוצה להתחזק,ולהאמין בעצמי,ועבדתי קשה מאוד על מנת להתחזק ולדעת לצאת ממצבים ולהאמין שיהיה טוב. ודרך אגב-לסיום, בעבר התלבטת לגביי סיומת לתשובותייך,שהייתה"שיהיה רק טוב" לפי דעתי היה כדאי לשנות זאת ל"יהיה רק טוב". צריך להפסיק לחפש,ולהתחיל למצא. ותודה על כל העזרה והתמיכה שלך,אתה באמת אדם עם לב רחב וטוב. קארין.

לקארין, אני מנסה לכתוב לך הכי בעדינות שאפשר, ואני מקווה שהדברים ייתקבלו טוב, אני מבינה את הדברים של דר' הידש ש'חבל על הזמן' כאמירה קצת יותר לשונית ולא בסלנג המקובל. חבל על הזמן- פשוטו כמשמעו- השנים עוברות והנסיון להתגבר בעצמך לוקח הרבה יותר זמן והרבה יותר אנרגיות. ולכן, טיפול (לא תרופתי בהכרח) יכול לזרז תהליכים. 'חבל על הזמן' במובן הכי פשוט שלו. אפשר לסחוב את זה שנים ואפשר פחות. זה בעניין הראשון. בעניין השני- את חוזרת וכותבת שאת מתמודדת בעצמך, יכולה לבד, וכו', זה מזכיר לי את הבת שלי (שהיא קצת יותר צעירה ממך) ואת מה שהיא אומרת 'אני רוצה לבד, כמו גדולה'. זה נשמע קצת ילדותי, זה נשמע אפילו ברמת ה'דווקא', אני אוכיח לכולם שהם טועים ואני צודקת. בואי נשים את הדברים על השולחן- את כותבת הודעות חושפניות, מפורטות וארוכות. אם זה לא טיפול, אז מה כן? נכון שהוא מתקיים במסגרת קצת אחרת, לא מסורתית, ואת יכולה לבחור בכל רגע להעלם , אבל את לא עושה את זה. את מקבלת משהו מה'טיפול' הזה. את בהחלט מראה לעצמך שאת לא כל כך יכולה לבד.. סוג של ללכת עם ולהרגיש בלי.... אני באמת מקווה שהדברים יתקבלו בצורה הטובה שהם נכתבו. דנה

דנה כבר אמרתי בעבר שכל1 עושה את הפירושים שלו... אני ממש לא מבינה אותך. זה לא ילדותי,למרות שאין לי שום בעייה להודות שאני ילדותית בהרבה דברים,אך אין זה המקרה. את אומרת ש"דווקא" אני אומרת "יכולה לבד" ו "אני לא בטיפול" את באמת חושבת שזה מה שמזיז לי בחיים?? להוכיח שאני חזקה? יכולה לבד? שאני לא בטיפול? אני בין האנשים היותר חלשים וילדותיים וחסרי אונים שפגשתי בחיי. אני לא מנסה להוכיח כלום לאף1,ואני בהחלט לא מכחישה שגם ההתכתבות פה היא סוג של טיפול-נהפוך הוא. אני טענתי שמאוד עזר לי לשאול ולהתייעץ עם הד"ר ועם אנשים שיש להם ניסיון בדברים האלו ושחווים דברים דומים. פשוט החלטתי לומר את דעתי -והיא איננה אומאת שאני גיבורה! וכל יכולה. להיפך דנה. בסה"כ אמרתי שהצלחתי בעבר להתגבר,ושאני מקווה ומשתדלת להאמין שגם כיום. כל בנאדם מרגיש בתוכו מה הכי מתאים לו,ואם אני מרגישה שלדבר על בעיותיי בקליניקה מול רופא לא מתאים לי ומפחיד לי,ולעומת זאת להרים טלפון לבעלי-להתייעץ איתו ולהיעזר בו,או כמו שהגדרת"טיפול" במרכאות כמובן של לשאול פה שאלות לגביי החרדות שלי,וללמוד ולהבין יותר בדרך זו..... וכן,להשתדל להיות בדיעה שדווקא יהיה בסדר, אך אני נתקלת ללא הפסקה באנשים שפשוט חייבים לומר לי דברים כגון "את משלה את עצמך" או "הפירור קלונקס שאת לוקחת זה כלום" "אין לזה השפעה" או "את דורכת במקום" או אפילו כדרכו של ד"ר הידש לחזור ולאמר לי "שחבל על הזמן" {סליחה ד"ר אני לא אומרת זאת מכוונה רעה אני יודעת שכוונתך היא לעזור},אז פשוט כנראה לא מובן שאני שואלת ומתייעצת ותוך כדי משתדלת לשפר את חיי.ועושה זאת. ובקשר ללהוכיח ש"אני צודקת", אני לא רוצה להוכיח כלום לאף1 מלבד לעצמי. גם לא מזיז לי אם אני צודקת או לא,ואני לא מחפשת להיות צודקת. אף אחד לא טועה דנה,ואף אחד לא צודק. אני בסה"כ אומרת את דעתי. ונמאס לי להצטדק. יש לי מספיק בולשיט וצרות בחיים. תודה על התמיכה שלך מתוקה,ואת באמת אחלה, לילה טוב:-)

דנה כבר אמרתי בעבר שכל1 עושה את הפירושים שלו... אני ממש לא מבינה אותך. זה לא ילדותי,למרות שאין לי שום בעייה להודות שאני ילדותית בהרבה דברים,אך אין זה המקרה. את אומרת ש"דווקא" אני אומרת "יכולה לבד" ו "אני לא בטיפול" את באמת חושבת שזה מה שמזיז לי בחיים?? להוכיח שאני חזקה? יכולה לבד? שאני לא בטיפול? אני בין האנשים היותר חלשים וילדותיים וחסרי אונים שפגשתי בחיי. אני לא מנסה להוכיח כלום לאף1,ואני בהחלט לא מכחישה שגם ההתכתבות פה היא סוג של טיפול-נהפוך הוא. אני טענתי שמאוד עזר לי לשאול ולהתייעץ עם הד"ר ועם אנשים שיש להם ניסיון בדברים האלו ושחווים דברים דומים. פשוט החלטתי לומר את דעתי -והיא איננה אומאת שאני גיבורה! וכל יכולה. להיפך דנה. בסה"כ אמרתי שהצלחתי בעבר להתגבר,ושאני מקווה ומשתדלת להאמין שגם כיום. כל בנאדם מרגיש בתוכו מה הכי מתאים לו,ואם אני מרגישה שלדבר על בעיותיי בקליניקה מול רופא לא מתאים לי ומפחיד לי,ולעומת זאת להרים טלפון לבעלי-להתייעץ איתו ולהיעזר בו,או כמו שהגדרת"טיפול" במרכאות כמובן של לשאול פה שאלות לגביי החרדות שלי,וללמוד ולהבין יותר בדרך זו..... וכן,להשתדל להיות בדיעה שדווקא יהיה בסדר, אך אני נתקלת ללא הפסקה באנשים שפשוט חייבים לומר לי דברים כגון "את משלה את עצמך" או "הפירור קלונקס שאת לוקחת זה כלום" "אין לזה השפעה" או "את דורכת במקום" או אפילו כדרכו של ד"ר הידש לחזור ולאמר לי "שחבל על הזמן" {סליחה ד"ר אני לא אומרת זאת מכוונה רעה אני יודעת שכוונתך היא לעזור},אז פשוט כנראה לא מובן שאני שואלת ומתייעצת ותוך כדי משתדלת לשפר את חיי.ועושה זאת. ובקשר ללהוכיח ש"אני צודקת", אני לא רוצה להוכיח כלום לאף1 מלבד לעצמי. גם לא מזיז לי אם אני צודקת או לא,ואני לא מחפשת להיות צודקת. אף אחד לא טועה דנה,ואף אחד לא צודק. אני בסה"כ אומרת את דעתי. ונמאס לי להצטדק. יש לי מספיק בולשיט וצרות בחיים. תודה על התמיכה שלך מתוקה,ואת באמת אחלה, לילה טוב:-)

דנה כבר אמרתי בעבר שכל1 עושה את הפירושים שלו... אני ממש לא מבינה אותך. זה לא ילדותי,למרות שאין לי שום בעייה להודות שאני ילדותית בהרבה דברים,אך אין זה המקרה. את אומרת ש"דווקא" אני אומרת "יכולה לבד" ו "אני לא בטיפול" את באמת חושבת שזה מה שמזיז לי בחיים?? להוכיח שאני חזקה? יכולה לבד? שאני לא בטיפול? אני בין האנשים היותר חלשים וילדותיים וחסרי אונים שפגשתי בחיי. אני לא מנסה להוכיח כלום לאף1,ואני בהחלט לא מכחישה שגם ההתכתבות פה היא סוג של טיפול-נהפוך הוא. אני טענתי שמאוד עזר לי לשאול ולהתייעץ עם הד"ר ועם אנשים שיש להם ניסיון בדברים האלו ושחווים דברים דומים. פשוט החלטתי לומר את דעתי -והיא איננה אומאת שאני גיבורה! וכל יכולה. להיפך דנה. בסה"כ אמרתי שהצלחתי בעבר להתגבר,ושאני מקווה ומשתדלת להאמין שגם כיום. כל בנאדם מרגיש בתוכו מה הכי מתאים לו,ואם אני מרגישה שלדבר על בעיותיי בקליניקה מול רופא לא מתאים לי ומפחיד לי,ולעומת זאת להרים טלפון לבעלי-להתייעץ איתו ולהיעזר בו,או כמו שהגדרת"טיפול" במרכאות כמובן של לשאול פה שאלות לגביי החרדות שלי,וללמוד ולהבין יותר בדרך זו..... וכן,להשתדל להיות בדיעה שדווקא יהיה בסדר, אך אני נתקלת ללא הפסקה באנשים שפשוט חייבים לומר לי דברים כגון "את משלה את עצמך" או "הפירור קלונקס שאת לוקחת זה כלום" "אין לזה השפעה" או "את דורכת במקום" או אפילו כדרכו של ד"ר הידש לחזור ולאמר לי "שחבל על הזמן" {סליחה ד"ר אני לא אומרת זאת מכוונה רעה אני יודעת שכוונתך היא לעזור},אז פשוט כנראה לא מובן שאני שואלת ומתייעצת ותוך כדי משתדלת לשפר את חיי.ועושה זאת. ובקשר ללהוכיח ש"אני צודקת", אני לא רוצה להוכיח כלום לאף1 מלבד לעצמי. גם לא מזיז לי אם אני צודקת או לא,ואני לא מחפשת להיות צודקת. אף אחד לא טועה דנה,ואף אחד לא צודק. אני בסה"כ אומרת את דעתי. ונמאס לי להצטדק. יש לי מספיק בולשיט וצרות בחיים. תודה על התמיכה שלך מתוקה,ואת באמת אחלה, לילה טוב:-)