ייעוץ

פורום פסיכולוגיה קלינית קבלת עזרה?! מחבר: אנוכי תאריך: 14.10.2004 שעה: 13:05 שלום רב, כנראה, אחי סובל מסכיזופרניה פרנואידית-כיוון שבמשפחה לא מדברים על כך כלל ולאימי יש הכחשה טוטלית מהעניין אני מתחילה שאלתי ב"כנראה". מדובר על מחלה שפרצה לפני זמן רב אני זוכרת סיטואציות שהוא היה מביט בי ולא מאמין שאני אחותו אלא מישהי אחרת או שהיה חושב שמישהו רודף אותו.אלו דברים מהילדות שזכורים לי. כאשר היו 2 סיטואציות לא נעימות שקרו לי איתו-האחת הוא רצה לבוא לישון יחד איתי במיטה כאשר אירחתי אותו לאחר שעזב מקום עבודה בעיר אחרת.וסיטואציה נוספת ביקש שנתנשק כיוון שיש לי עור נעים-זה קרה לפני כ4 שנים. שוב מאחר והכל סגור מאוד בכל הקשור להפרעה שלו במשפחה הדחקתי זאת גם אני.הוא כל הזמן חושב על מעברים לעיר אחרת/לא מחזיק זמן רב בעבודה אחת.כואב לי מאוד לראותו כך ואני לא מכירה לעומק הבעייה להבין מדוע זה קורה.כמובן שהוא מטופל ע"י כדורים ואצל פסיכולוג.הייתי מאוד רוצה להבין מה עובר עליו וממה זה נגרם.יתכן והבית בשל החינוך שהיה מכוון תמיד להצלחה ולהשוואה מול אחרים גרם לתסכול שהוליד המחלה.ברור שמדובר בגורם סביבתי וגורם תורשתי אבל עדיין מה יכול להאיץ המחלה. אחי גם מאוד קפדן דייקן ומסודר בהגזמה מכבס בגדיו לעיתים קרובות מדי כולל ניקוי שיניים לאורך זמן שימוש ברשומות לכל דבר שחושב עליו לא מסוגל לאכול מאותה צלחת שמוגש בה אוכל לכולם האם זה שילוב של התנהגות כפייתית או סימפטום של הסכיזופרניה?? אמי מאוד מתביישת בכך ולעיתים נראה שהיא סולדת ממנו או מרגישה שלא הצליחה בגידול ילדיה.היא תמיד רצתה שכולם יצליחו ויתקדמו כאשר התוצאה בפועל רחוקה ממנה מאוד.אני מרגישה תמיד את הצורך לרצות ומרגישה רע שלא השיגה את מה שהיא הייתה רוצה שיהיה לנו זה גורם לחוסר בטחון ממשי שנראה לי שפגע בנו המון.לציין שאימי אינה אומרת דברים אלו מילולית אלא אני מרגישה אותה מבלי שתאמר זאת מפורשות כמו כן היא אימא נהדרת מאוד דאגנית וכ"כ טובה מה שמקשה עליי יותר להבין למה זה קורה לה? לאחרונה אחי סופסופ מנסה לקבל עזרה ממוסדות (סל שיקום?? ) כאשר הגיעה עובדת סוציאלית לביתנו אימי מספרת שעשתה הכל כדי שלא ירגישו בכך. מצד אחד זה מכעיס ומצד שני אני מבינה אותה כי זול לא התמודדות קלה ובטח ובטח כאשר יש פער גדול בין שאיפותיה למצוי.היא כל הזמן חושבת שהיא כ"כ התאמצה וויתרה בשביל ילדיה כאשר בסוף ה"תוצאה" כ"כ שונה.

מירה, מידע על סכיזופרניה את יכולה למצוא באינטרנט מה הגורמים וכו' מצרף קישור לגוגל עם מלא קישורים על המחלה: http://www.google.co.il/search?hl=iw&q=%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%94&meta=lr%3Dlang_en%7Clang_iw בגדול לחץ נפשי יכול לעורר את המחלה אבל זה לא הגורם למחלה.. חבל שהסטיגמה של אח חולה ותחושת הכישלון והבושה ממה שיגידו השכנים מפריעה לכם, כיום ישנה יותר מודעות למחלות נפש והיתה אפילו צעדת גאווה של חולי נפש ברחובות ת"א לפני כמה ימים מחלת נפש היא מחלה כמו כל המחלות ישכ 100000 אנשים חולי נפש בארץ כמו שיש חולי סכרת שמאוזנים ע"י תרופות כך גם חולי נפש מאוזנים ע"י תרופות חולי לחץ דם גבוהה וכו' . מצרף כתבה מynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2989062,00.html אני מציע שתפנו כל המשפחה לקבוצת תמיכה למשפחה שתעזור לכם להתמודד יותר טוב עם המצב.

למירה איני בטוח שהייתה שאלה בדבריך אבל אנסה להוסיף מספר דברים. נכון שמחלה נפשית נתפסת ככישלון או כאשמה של החולה או של משפחתו וקשה לדבר על הדברים. במיוחד כאשר אמך כפי שאת מתארת תמיד התאמצה לתת את הכל ולגדל את הילדים באופן הטוב ביותר. כנראה שמסיבה זו תחושת הכשלון מתעצמת. השאלה היא מי משלם את המחיר של השתיקה. האם אחיך לא מגיע לטיפול בגלל השתיקה? או שהאוירה במשפחה קשה, או שני הדברים יחדיו. אפשרות נוספת היא כמובן לנסות ולהגיע לאיש מקצוע ולשוחח על המצוקות. נראה שאחיך פנה לטיפול ועזרה וכדאי לעודד אותו בכך. יתכן שאמך תסכים לפנות לאחד מסניפי "אנוש" הקרוב לאזור מגוריה, יש שם קבוצות הורים שבודאי שדנים בנקודות אלו. אם ישנן שאלות נוספות, בודאי שאת יכולה לפנות שוב לכאן. שבת שלום דר' גיורא הידש