שאלה קצת מוזרה

שלום ד"ר, מנסה כבר זמן רב להבין ואינני מצליחה: מדוע מוצרי תינוקות/ילדים כמו בובות פרווה מתוקות, שמיכות צמר מאויירות, בגדים שעליהם ציור של דובי/שפן וכו' גורמים לי לעצבות עד כדי מחנק ורצון לבכות? האם זה קשור לאיזה חסך בילדות שאינני אפילו מודעת אליו? מסוגלת למשל להוציא בגד חמוד של הילד מהארון, להסתכל על הציור החמוד, להתמלא באיזושהיא חמלה ומחשבות שונות על האדם שקנה בגד זה כמתנה ושהוא עבד ועמל והתאמץ כדי להביא לילד שלי את הבגד עם הציור המתוק הזה עליו. או מחשבה על האנשים שעובדים קשה במפעל לייצור הבגדים/השמיכות/הצעצועים האלה והנה עכשיו זה של הילד שלי, ועוד מחשבות כמו לאן זה יתגלגל כשהילד שלי יגדל ולא אוכל להחזיק את זה בבית? ואז כואב לי על כל האנשים שעבדו כדי לקנות את המתנה החמודה וכואב לי על האנשים שעבדו כדי לייצר אותה, ובסוף הכל ילך לפח? למשל, גם לא מסוגלת שצעצועים חמודים יהיו זרוקים על הרצפה מפאת "כבוד" אליהם. בשוטף אני מתפקדת רגיל, אבל יש לי איזה משהו כואב עם כל הדברים החמודים האלה, וזה פשוט כואב לפעמים עד בכי (כמו עכשיו) וסוף סוף רציתי לשאול מדוע. ברור לי שזה איזה סוג של רגישות אבל אני בספק מאד אם זה נורמלי. אני רואה את בעלי לפעמים דורך/זורק כאלה דברים ואני באותם רגעים מתפוצצת. אפילו מסוגלת אח"כ בסתר ללטף את הצעצוע שהושלך. סליחה אם הבהלתי פה מישהו, אבל רוצה להבין מה זו ה"סטיה" הזו?

בגדים וצעצועים מיד שניה תמיד ימצאו מי שיאמץ אותם ברצון.. במיוחד ממשהוא שדואג להם כמוך..לשמחתינו היום בגדי ילדים הם במחירים זולים ויפים מאוד בזכות היצור ההמוני בסין שהפכה לבית החרושת של העולם, בסופו של דבר כלום לא הולך לאיבוד.. רק משנה מצב צבירה.. הכותנה שצמחה על השיח הפכה לבגד שברבות הימים מצא את עצמו במיזבלה לאחר התבלה נשרף והפך לאפר שממנו שוב יצמחו שיחי כותנה..כך שאין לך מה לדאוג.. הכל מתמחזר (כמעט) .. רק שצריך לשמור על כדור הארץ שימשיך להתמחזר ..

לשואלת אפשר לענות תשובות הגיוניות, כך דרכו של עולם, או - דווקא טוב שאנשים מתפרנסים ויכולים להאכיל את ילדיהם בכך שאת קונה בגדים כאלו לילד שלך, וכך הלאה. אם מדובר על מחשבה נקודתית בלבד, יתכן שאין בעיה נפשית, עם זאת יתכן שאת מאוד רגישה בתקופה הנוכחית, או בכל זאת מצב הרוח מעט ירוד? אם ההפרעה קשה ומכבידה עליך מדי כדאי לפנות לאבחון וייעוץ. שבת שלום דר' גיורא הידש