מניפולציות ?

שלום , אני שואלת לגבי אדם מאוד קרוב אליי אשר בזמן האחרון לא מפסיק לומר שהנה הוא הולך להתאבד ושאין לו כל טעם לחיים . ושהכל יוכל להשתנות רק אם יחזור לביתו ( אמא והאחים ) . הוא נמצא בדירה שכורה משלו ממומנת ע"י האם הוא הורס את הבית שלו לא אוכל כותב מכתבי התאבדות אומר שאם היה לו ציאניד הוא היה לוקח אותו ומסיים את החיים . בקצרה , הוא נער ( בן 18 ) שסבל מס' טראומות של אשפוז בכפיה ( סובל מהפרעות חרדה ואובססיות ולפי דעתי חסר גבולות ) כאשר באשפוז האחרון הייתה ועדה פסיכיאטרית אשר קבעה כי נעשה לו עוול והבעיות שייש לו לא הצריכו ולא מצריות כל אשפוז אלא טיפול משפחתי עם ההורים ( גרושים ) .הוא נמצא בדירה שכורה משלו ממומנת ע"י האם ודואגים לו לאוכל כל יום ( יש טלוויזיה , מקרר , מיקרוגל ,מחשב - נהרס , אין טלפון ואין פלאפון )הוא לא הולך לבי"ס ואין לו אף קשר חברי . לאחרונה לאור הזנחה משמעותית בדירתו הגיעה עו"ס שלא מכירה אותו כלל והפעילה הוראת בדיקה ועל אף שהלקיחה להוראת הבדיקה הייתה נוראית ( רדפו אחריו צוות של 2 אמבולנסים וניידת משטרה ) הוא שוחרר בטענה שאין לו ל מחלת נפש ושמצבו לא מצריך אשפוז אבל בהחלט מעקב רפואי/טיפול . הוא נוהג בתוקפנות כלפי אביו ואמו ( אביו הזמין את העו"ס ואמו לא מאפשרת לו להכנס לביתה - הוציאה צו הרחקה כיוון שהרס בביתה רכוש ) . הוא מסרב ללכת למסגרת טיפולית כלשהי . אתמול הצלחתי לשנע אותו ללכת לפגישה באופן פרטי , הגענו למרפאה וחיינו 20 דקות ואז הוא ברח בטענה שפחד שאותו רופא ירצה לאשפז אותו . מה לעזאזל אפשר לעשות בכדי לעזור לו ולא לפגוע בו ? אודה לתשובה דחופה ביותר !!!! תודה .

לפי מה שאת כותבת הוא כבר נבדק ע"י פסיכיאטר בכיר ונמצא שאין לו מחלת נפש. מכאן ואילך הוא אחראי לעצמו (מעל גיל 18). ההורים וגם את לא אחראים עליו וצריך לתת לו לחיות את חייו כפי שהוא רוצה כל עוד אין פגיעה באחרים או עבירה על החוק. אם יש כוונה לפגוע באנשים אז לפנות למשטרה ולהגיש נגדו תלונה. יש בעולם שלנו הרבה אנשים מופרעים אבל רק חלק קטן מהם מוגדרים כחולים בנפשם. אני לא רואה סיבה לרחם על אדם אלים ומניפולטיבי כשהאיבחון אומר שלא מדובר במחלה. לכן גם כדאי להמליץ לאם להפסיק לממן אותו ולא לספק לו יותר מגורים או כלכלה שכן הוא לא ראוי לכך עפ"י התנהגותו שאיננה מאובחנת כמחלה. כאשר הוא יגיע לרחוב חסר כל אז יש סיכוי טוב שאולי אז הוא סוף סוף יבין שכדאי לו לתקן את דרכי התנהגותו ומעשיו כלפי אחרים אם הוא רוצה לקבל מהם משהו בתמורה.

אני חושבת שהתגובה שלך קיצונית במקצת. קצת קשה לאמא לא לעזור לבן שלה, גם אם הוא אלים או מניפולטיבי. אני לא חושבת שלמנוע ממנו אמצעים שהוא צריך כדי להתקיים זו גישה נכונה,כי אולי הוא יגיע לרחוב ויתעשת אבל אולי הוא יתדרדר לאלימות, סמים ויהיה קורבן . בכלל כנראה שכל הכעס וההתנהגות שלו היא דרך לקרוא לעזרה ולבטא איזשהו כאב שיש בתוכו. אולי הוא לא מוגדר כחולה נפש אבל יש עוד כמה שלבים באמצע בין נורמליות למחלה. לדעתי צריך לתמוך בו ולהפנות אותו לטיפול.

לא תמיד צריך לעשות משהו, ולהתגייס. אם איכפת לך ממנו, ואכן מבינים ממך, אז ההיי לו לחברה, תקשיבי לו, תתמכי בו. אל תשפטי אותו. חברה זה לא מטפל, ובמקרה הזה עדיף שלא תאמצי דפוסים של מטפל. הרי בדיוק מזה הוא חושש. הוא לא רוצה אותך כמטפלת, לכן כדאי לשמור על קשר חברי.

לניקול כנראה שאין מדובר במחלת נפש בהגדרתה הפרעה בשיפוט המציאות. עם זאת ישנן הפרעות נפשיות אחרות ורבות שגם בהן הסכנה גדולה וגם הסכנה האובדנית גדולה. כך שהגישה של היד החזקה מאוד מסוכנת וכפי שהבנתי קיימת סכנה אובדנית ממשית. כיום החוק מאוד ליברלי וגם סכנה אובנית ממשית ללא מחלת נפש אינה סיבה לאשפוז כפוי. כך שנראה לי שאחרי שהוא נבדק פעמיים קשה יהיה להוציא הוראת בדיקה/אשפוז. הבעיה מאוד קשה אבל צריך להמשיך בטוב, לנסות לדבר על ליבו ולנסות להגיע אליו כפי שעשית, להמשיך ולנסות להביא אותו לפגישה אצל הפסיכיאטר (שיתברר שלא אשפז אותו), ושוב לנסות. יתכן שקרוב משפחה דוד/אח הם בעלי השפעה עליו. עם זאת צריך לזכור שהמקרים הגבוליים של סכנה ללא מחלה פסיכוטית הם הקשים ביותר לטיפול. כל טוב דר' גיורא הידש