דיאגנוזה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
ד"ר הידש שלום! לצערי אני מוצאת את עצמי כשנה לאחר שכתבתי לפורום נמצאת באותו מצב מצער וקשה. אזכיר בקצרה: בזמן הריוני גיסי התאבד(חלה בסכיזופרניה) ומאז אינני מצליחה להירפא ממחלתי שאבחנה כדיכאון חריף. כיום כשלוש שנים לאחר המקרה, וכשנתיים לאחר דיאגנוזת דיכאון ונסיונות רבים וכושלים לטפל במחלה אני חשה כי נפלה טעות במחלתי. החשש התעורר לאחר שקראתי מספר רב של מאמרים, ספרים ועוד... בהם מצאתי מכנה משותף להפרעתי ולהפרעות אחרות וקשות כדוגמת אישיות גבולית. שאלותיי הן: האם יכול להיות מצב של דיאגנוזה לא נכונה על אף שהפסיכיאט שמטפלת בי במשך שנתיים מתעקשת כי מדובר בדיכאון? האם למרות כל התרופות שנטלתי ואינן עוזרות לי לא ניתן להסיק כי זה אינו דיכאון? במידה ואני איני חושפת את כל "סערת הנפש" יכולה הפסיכאט' עדיין לאבחן את מחלתי? מהם התנאים ההכרחיים להפרעות אישיות? (במילים פשוטות בבקשה) אודה על תשובותיך
לרים לצערי התשובה לשאלותיך היא שלילית. דיכאון ובמיוחד כאשר ישנה סיבה מוצדקת עלול להיות עקשני וקשה לטיפול, חוסר תגובה לטיפול אינו שולל את האבחנה של דיכאון. איני חושב שכדאי לך לאבחן את עצמך.... באופן כללי כל הפרעת אישיות וגם גבולית מתגבשים בגיל ההתבגרות וקיימים כל החיים.....כך שאם עד לפני שלוש שנים היית אישה רגילה אז בטוח שהאבחנה אינה אישיות גבולית.... הצעתי היא שבהסכמת הפסיכיאטר המטפל תפני לפגישה אחת לייעוץ ואבחון אצל אחד הפסיכיאטרים המובילים בארץ ואז תהיי בטוחה יותר במה שקורה וגם אולי תקבלי עצה טובה לגבי הטיפול. חלק מהתשלום מוחזר על ידי הביטוחים המשלימים. כמו כן, תמיד כדאי לשקול הוספה של פסיכותרפיה-שיחות. נקווה לטוב דר' גיורא הידש
