הודעה חדשה כמבוקש

שמתי לב שכשאני מנסה להתרכז בטקסט שאני רוצה להתרכז בו, באותה נשימה של מאמץ אני נושמת נשימה שלוקחת ממני המון השקעה כלומר אני נושמת ומשקיעה בכל הוצאת אוויר המון אוויר ונאנחת כמו שלאדם חם מאוד והוא נאנח בהוצאת הרבה אוויר בנשימה אחת. אני שוכחת את מה שקורה לי באותם רגעים ולכן אני לא יכולה לתאר את התופעה בצורה מדוייקת. כאילו שהמוח יודע שקשה לו להתרכז אבל הוא גם מצרף את המאמץ לנשום . והמוח עושה ברקס ואז אני לא מבינה ולא מרוכזת בטקסט . יש לי הפרעת קשב אבל אני לא יודעת מהי התופעה הזאת שכשאני רוצה להתרכז בטקסט, אז באותם רגעים, אני מפעילה מאמץ כמו שמכונית מפעילה את המעצור, ומצטרפת למאמץ הזה גם תחושה כאילו המאמץ הוא גם בנשימה כאילו אני צריכה להתאמץ בנשימה כדי להתרכז בטקסט. עלי לציין שאין לי בעיות נשימה. בכל זאת רציתי לדעת איזה תופעה זו .

לשני אני מבין שאת סובלת מהפרעת קשב שאובחנה ללא קשר לתופעה שאת מתארת. חסרים לי פרטים לתשובה מפורטת כמו גיל ומשך ההפרעה ועוד אבל אנסה להשיב. בדרך כלל שורש הדברים היא חרדה לפני המטלה שדורשת ריכוז. נוצר חיבור אסוציאטיבי בין החרדה, התחלת הקריאה של הטקסט ובין ההרגל. כלומר בבסיס מדובר על הרגל שנוצר בגלל חרדות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני מבקשת השערות זה בסדר. אשאל שאלות ואני מבקשת לנסות לענות לי מפני שזה מאוד יעזור לי לנסח את מה שאני מרגישה באותו רגע שזה קורה : איך קוראים למאמץ הזה שכשמתפללים כל כך חזק למשהו שיקרה אז מכווצים את השרירים חזק מאוד ביזמן שמצפים שמשהו יקרה. למשל כשמשהו עומד בקצה הלשון וכל המאמץ של העצבים הוא לנסות בכל הכח להיזכר במילה שבקצה הלשון ומרוב ציפייה חזקה מכווצים את כפות הידיים חזק אחת עם השניה כאילו מתפללים כבר להיזכר במילה ובאותו רגע עוצרים את הנשימה מרוב ציפייה . איך קוראים למאמץ הזה ? ואיך קוראים למאמץ הזה שמתעסקים כשמנסים להשחיל ברגים קטנטנים אחד לשני ומצפים להצליח להשחיל אותו לחור ואז מתים להפסיק עם זה כבר ולא להתקרב לזה יותר כאילו ההתעסקות עם זה גורמת לטראומה כזו שרוצים לנטוש את זה ולא להתקרב לזה יותר. ובאותו רגע שמנסים להתאמץ זה עוצר את הנשימה מרוב זהירות שנזהרים בכל הכח כן להצליח. כמו שרואים מרתון של ריצה שמתחרים רצים ומגיעים לקו הסיום ומצפים שהמוביל יסיים כבר את הקו והציפייה והרצון העז גורמים לכווץ את הידיים חזק ולעצירת הנשימה באותם שניות עד שהמתחרה שמתפללים בשבילו יגיע לקו הסיום . מה מרגישים באותו רגע ? איך קוראים למצב הזה ואיך מתארים אותו מבחינה רגשית ?

אני מבקשת השערות זה בסדר. אשאל שאלות ואני מבקשת לנסות לענות לי מפני שזה מאוד יעזור לי לנסח את מה שאני מרגישה באותו רגע שזה קורה : איך קוראים למאמץ הזה שכשמתפללים כל כך חזק למשהו שיקרה אז מכווצים את השרירים חזק מאוד ביזמן שמצפים שמשהו יקרה. למשל כשמשהו עומד בקצה הלשון וכל המאמץ של העצבים הוא לנסות בכל הכח להיזכר במילה שבקצה הלשון ומרוב ציפייה חזקה מכווצים את כפות הידיים חזק אחת עם השניה כאילו מתפללים כבר להיזכר במילה ובאותו רגע עוצרים את הנשימה מרוב ציפייה . איך קוראים למאמץ הזה ? ואיך קוראים למאמץ הזה שמתעסקים כשמנסים להשחיל ברגים קטנטנים אחד לשני ומצפים להצליח להשחיל אותו לחור ואז מתים להפסיק עם זה כבר ולא להתקרב לזה יותר כאילו ההתעסקות עם זה גורמת לטראומה כזו שרוצים לנטוש את זה ולא להתקרב לזה יותר. ובאותו רגע שמנסים להתאמץ זה עוצר את הנשימה מרוב זהירות שנזהרים בכל הכח כן להצליח. כמו שרואים מרתון של ריצה שמתחרים רצים ומגיעים לקו הסיום ומצפים שהמוביל יסיים כבר את הקו והציפייה והרצון העז גורמים לכווץ את הידיים חזק ולעצירת הנשימה באותם שניות עד שהמתחרה שמתפללים בשבילו יגיע לקו הסיום . מה מרגישים באותו רגע ? איך קוראים למצב הזה ואיך מתארים אותו מבחינה רגשית ?