בהמשך לאינפורמציה

אודה להתייחסותך - המידע נמצא כבר בעמוד הקודם(לגבי פרידור)

תחושת דופק לב מהיר וחרדות פלפיטציות - טכיקרדיה על חדרית התקפית – תחושת דופק לב מהיר וחרדות תיאור המקרה: גבר בן 28, חמש שנים קודם לכן, ללא רקע של מחלה, לקה בהתקף של דפיקות לב מהירות, סחרחורת וחולשה. הדופק שנמדד היה 150 פעימות לדקה. מאז סבל 3- 1 פעמים בחודש, וכל התקף נמשך 5- 3 ימים. ההתקפים לרוב התחילו בעקבות עומס יתר בעבודה או משנית לחרדות. האיש טופל בתרופות שונות אך ללא השפעה ולכן פנה לבסוף לטיפול בדיקור. בבדיקה: האיש היה חיוור וחלש. הוא סבל מסחרחורות, הפרעות בשינה וחלומות מרובים המהלך השינה. הארועים היו קשים במיוחד כאשר הוא היה עייף. היתה ירידה בזכרון ושעה של עבודת חשיבה או קריאה הביאה להתקף פלפיטציות וסחרחורות.. התיאבון היה שמור, היציאות וההשתנה היו נורמלים. הלשון היתה חיוורת עם חיפוי לבן דק. הדופק היה קופצני למחצה דק ושביר. אבחנה מבדלת: ברפואה הסינית, פלפיטציות שייכות לפגיעה שכיחה בלב. זה יכול להתפתח על רקע חסר צ"י ודום של הלב, או על רקע חסר תזונתי של הלב והנפש. חסר צ"י גרם לאדישות ולחולשה, והחסר בדם הביא לתת תזונה בנפש, ומכאן להפרעות בשינה ולחלומות אשר טרדו את שנתו. חסר צ"י ודם הפחית את ההזנה הנדרשת לראש והביא לסחרחורות. הלשון החיוורת והדופק השביר והקופצני הצביע על חסר צ"י ודם. וזוהי האבחנה של המקרה שלנו. טיפול: הטיפול היה לחזק את הצ"י והדם, להרגיע את הלב ולהקטין את העומס הנפשי. הדיקור היה בידיים, בחזה, בבטן וברגליים. בטיפול הראשון האיש היה בהתקף של דופק מהיר, תוך כדי הטיפול הדופק ירד מ- 148 לדקה ל- 92 לדקה. ובתוך 3 דקות. הטיפול עצמו נמשך 30 דקות. הטיפול ניתן מדי יום ובסיום הקורס הראשון חלפו התקפי הפלפיטציות, הוא יכל לישון יותר טוב אך יתר התסמינים לא נעלמו. בשלב זה הטיפול ניתן מדי יומיים, נדרשו עוד 10 טיפולים ואז כל התסמינים חלפו. הוא היה אנרגתי, הזכרון השתפר והוא היה מסוגל לעבודת חשיבה ויכולת קריאה ללא מגבלה זמן. במעקב של 6 חודשים לא היו שום ארועים של פלפיטציות או הפרעות שינה מכל סוג שהוא וללא קשיים בתיפקוד נפשי. מנסיוני העשיר בטיפול בהפרעות קצב של הלב, התוצאות הטיפוליות היו ממש מצוינות והגיעו לכ- 90 אחוזי הצלחה. אי לזאת אני תומך בחום לשקול טיפול בדיקור בכל הפרעת קצב שאינה מסכנת חיים. מאת: פרופ` משה שטרנפלד אודות פרופ` משה שטרנפלד

כשהפסיכיאטרית הזאת רשמה עליי חות דעת, חשתי עוינות לא רגילה שלה כלפיי. זה נשמע מוזר, אבל כשקראתי את מה שהיא כתבה זה היה כאילו היא הקצינה כל דבר. החששות שלי באו מכאן, שאולי היא גם רשמה לי תרופה לא כל כך מתאימה. הערתי לה גם שהיא בכלל לא מחייכת, וזה ממש כאילו עיצבן אותה. זאת ועוד - נראה לי מאוד מוזר שבמשך כשעה של ריאיון איתי, היא לא שאלה אותי - מה אני עושה, האם אני עובד? או לומד? או מה עשיתי בצבא? מילואים? כלום!!!!!!!!!!!!! היא לא שאלה.

לאבי, צר לי, ולפעמים השתיקה אומרת הרבה. טוב ששאלת בפורום. תעדכן אותנו מה קורה... דר' גיורא הידש