טיפול ניצחי?

חג שמח לדר' הידש ולכולם יש לי שאלה שמטרידה אותי. אני בטיפול כבר שלוש שנים והמטפל שלי הוא מקסים ומדהים. הייתי לוקחת אפקסור ובהדרגה הפסקתי ועכשיו אני בלי כבר 7 חודשים. אבל בטיפול של השיחות אני ממשיכה איתו. איך יודעים מתי הגיע הזמן להיפרד? ולמה בכלל לוותר על הדבר הזה שהוא כל כך טוב ומחזק ? ולמה כל כך קשה לחשוב על זה אפילו? אשמח לתשובה של הדר' ושל המשתתפים. שגית.

הסיבה שקשה היא שמפתחים תלות במטפל , וזה חלק מהטיפול העובדה שאת בלי כדורים כבר תקופה מצביעה על הצלחה בטיפול ואת מתחזקת את הההצלחה כרגע בפגישות ,אם את נפגשת כל שבוע את יכולה לנסות לדלל לפעם בשבועים ואח"כ לפעם בחודש.. השאלה אם את מרגישה שמיצית את הטיפול או שיש לך לאן להתקדם..

ערב טוב אפשר להרגיש כשטיפול מפסיק להיות אפקטיבי. כל זמן שהוא מועיל הוא מוצדק. לדעתי כדאי לעלות את השאלה הזאת בשיחות הטיפוליות. בריאות והתפתחות מיקה

טיפול פסיכולוגי בשיטה הקלאסית יכול להימשך גם עשר שנים, עשרים שנה ולפעמים גם כל החיים. כל עוד את רוצה ויכולה לממן את הביקורים אצל המטפל זה איננו דבר פסול שיש איש מקצוע שמלווה אותך לתקופה ארוכה ועוזר לך להתגבר על קשיים נפשיים.

בוקר טוב, שאלה מאד מעניינת, וכנראה שהתשובה מורכבת מאד, אבל נדמה לי שיש כמה נקודות שהן די ברורות בטיפול פסיכותרפי. נקודה אחת היא כמובן האפקטיביות של הטיפול, האם כל מה שצריך היה לעלות אכן עלה, האם מרגישים שיש שיפור בתיפקוד היום יומי, האם הדברים שבגללם הגענו לטיפול מטרידים פחות או אולי לא מטרידים כלל. נקודה שנייה היא רמת החרדה וההצפה- אם במהלך היום יום קשה יותר ונדמה שהטיפול גורם להעלאת רמת החרדה, זו בהחלט לא הנקודה להפסיק אותו, כאשר נראה שאחרי כל פגישה קשה יותר סימן שבהחלט יש עוד מה לעבוד... מנגד, דווקא כאשר הדברים נרגעים, כאשר התכנים שעולים בטיפול אינם יוצרים בלגאן בחיים וכאשר נדמה שהטיפול הוא זה ש'מחזיק', דווקא אז הגיע הזמן לחשוב על פרידה... יש כאן אבסורד מסויים שדווקא כאשר טוב, בטוח ומכיל ,צריך להפרד מהמקום שמספק את כל זה, דווקא כאשר מתקרבים- צריך לחשוב על הפרידה.... אולי כאשר השאלה מתחילה לעלות, אולי כשמתחילים להרגיש חרדה מפני הניתוק, אולי כאשר מרגישים קרובים זה הזמן לדבר על זה עם המטפל, לחלוק איתו את הפחדים, הוא מן הסתם התנסה כבר בכמה חוויות של היקשרות- ניתוק וחוזר חלילה.... אין ספק שסיום הטיפול בצורה נכונה הכרחי ונדמה לי שתפקידו של המטפל כאן הוא חשוב ביותר. כמובן שלא צריך להאיץ תהליכים, אלא ללכת לפי מה שמרגיש, ואני חושבת שגם בטיפול כמו בעוד כל מיני תחומים, אפשר לסמוך על החושים. פרידה היא לא דבר קל , בטח לא פרידה מאדם שבמידה כזו או אחרת הפך לחלק מהחיים, אבל עם כל הכאב, היא דבר הכרחי (בשלב מסויים....) יצא קצת ארוך סופ"ש נעים, דנה

הי שגית את שואלת שאלה שמטרידה רבים ומאוד קשה. אני זוכרת את ההתלבטויות שלי לפני הפסקת טיפול, הלכתי עם המחשבות והתחושות זמן רב וגם היה לי קשה להעלות את זה בפני המטפלת שלי כי חשבתי שהיא תעלב או תרגיש לא בנוח. לעיתים כשכל כך נוח לנו בטיפול וטוב לנו יש סוג מסוים של התמכרות ופה זה הזמן להפסיק ולהגיד שלום. אני אנסה להסביר את עצמי יותר טוב. לי היה מאוד נוח ללכת לפסיכאטרית שלי- היא הייתה מקסימה, אנושית וגרה באותו הבניין כך שתמיד ידעתי שהיא שם והיה לי נוח עם זה. בשלב מסוים כשראיתי שהטיפול כבר נשאר תקוע ולא מוביל לשום מקום התחלתי לעשות חושבין עם עצמי. למרות שהיא מדהימה והיה לי ממש כיף ללכת אליה- האם אני מרוויחה פה משהו? ואולי בגלל אותה תמכרות כדאי לעשות סטופ וכך התבשלתי עם המחשבות עד שפפגישה אחת עזרתי אומץ והעלתי את הנושא בפני המטפלת. הפלא ופלא היא לא כעסה ולהיפך. היא אמרה שבכדי שאני אגיע למסקנה הזו לבד כנראה שבאמת עברתי כוורת דרך כך ששני הצדדים היו מרוצים. אני לא אגיד לך שהיה לי קל ובפגישה האחרונה שלנו עליתי הביתה ופשוט מררתי בבכי כי הרגשתי ממש כאילו התאבלתי על טיפול שנגמר אך בדיעבד זו הייתה החלטה נכונה בהצלחה אריאל

לשגית, חלק חשוב מהטיפול, הוא להעלות את נושא סיום הטיפול, לראות איך הולך... ולאט לאט להוריד אותו בהדרגה ובכך לסיים את הטיפול כמו שני ידידים טובים. ושכל אחד ילך לדרכו. זה הדבר הבריא ביותר בהצלחה מיכל מ

לשגית קראתי את כל התשובות שענו לך ובאמת עלו נקודות חשובות ונכונות. הייתי רוצה להוסיף שתי נקודות. אם נשווה לטיפול תרופתי, אפשר לומר שבחלק הראשון הטיפול הפסיכותרפי נועד לרפא ואחר כך מגיע השלב של המניעה, המשך טיפול ותחזוק כדי שהמצב הלא טוב לא יחזור. עם זאת כמובן שהדברים שונים בפסיכותרפיה וצריך לחשוב על סיום טיפול. אנסה אפילו לחדד את דברי. יש האומרים שסיום הטיפול הוא החלק החשוב ביותר בטיפול, במשך כל החיים אנו חווים אובדנים (לא רק של אנשים - ילדות, התבגרות, תמימות, חופש - עם הנישואין והילדים), כך ש"אובדן" של המטפל ועיבוד האובדן הזה הם החלק החשוב ביותר בטיפול (אישית איני מסכים לתיאור הקיצוני הזה אבל יש הסוברים באופן כל כך קיצוני). בכל אופן עבוד סיום הטפול והאובדן של המקום הפרטי והמיוחד שלך חשובים להתפתחות הנפשית והרגשית. השאלה שנשארת פתוחה והיא מאוד אישית היא כמובן התזמון.....הזמן הנכון. בכך את יכולה לשתף את המטפל. שבת שלום, דר' גיורא הידש