האם באמת יש פיתרון?
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לכל גולשי הפורום וחג שמח לכם וגם לך דוקטור הידש השאלות הללו מופנות אליכם ואני אשמח לקבלת תשובות: 1)לפני חמש שנים התחילה אצלי בעיה של חרדה דיכאון ורגישות יתר קיבלתי סרוקסט שעזר מאוד והתגייסתי לצבא בכל היה יחסית בסדר אף פעם לא עם תחושות פיזיות מגעילות או הרגשה רעה נהייתה לי גם חברה וכשנפרדנו חזרו לי כל התופעות למרות שהמשכתי לקחת סרוקסט הרופא החליף לי לציפרלקס שלא עזר ואח"כ אמר לי לקחת פאקסט 40 מ"ג אותו אני לוקח חודשיים היה שיפור במצב אבל המצב שוב הידרדר לתחושות של דיכאון כאילו בא לי לבכות חוסר מצב רוח חוסר תיאבון וחולשה. ועצירות. אנ מרגיש כאילו אין פיתרון למצב וחי על זמן שאול ולא יודע מה אפשר לעשות. שאחזור אחורה בנוגע למצבי 2)אני מפחד שאני אצטרך להשתמש בטיפולי חשמל או במייצבי מצב רוח ואהפוך לאפטי ואדיש ואכנס למין בועה כזאת שלא אצא ממנה ויהיו לי בעיות זיכרון מישהו מכיר את זה והאם זה באמת נכון? 3)כשאני יוצא עם בחורות הערך בפגישה הרביעית חמישית אני מספר על הבעיה שלי של הדיכאון ואז הם לא רוצות להמשיך את הקשר. מה אפשר לעשות לגבי זה? נראה לי שלא אצליח למצוא מישהי נראה לי שלא אהיה אף פעם כמו כולם ותמיד אלחם בבעיות האלה האם יש פיתרון?
שון , תרגיע.. אל תכניס לעצמך ג'וקים לראש..נפרדת מחברה , דבר שהכניס אותך למצב מדוכדך וזה טבעי, אני מציע לך לנסות טיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול תרופתי, אתה יכול לנסות גם דרך קופת חולים שמספסדים כמה פגישות.. העיקר תירגע יהיה טוב..
הי שון ראשית חשוב לי שתזכור שכן יש פיתרון. לעיתים לוקח זמן עד שמוצאים את הטיפול הנכון אך יש כזה וישד תקווה. האם אתה מטופל גם באופן פסיכותרפי ( שיחות)? אולי שווה לשקול את זה. לגבי הבעיה עם הדייטים. אני סובלת ממחלה פיזית לא קלה שיכולה להוות מגבלות רבות בעתיד ולכן מבינה היטב למה אתה מתכוון אך זה תלוי באיך אתה מציג את זה בפגישה. אולי במקום להדגיש את הדיכאון ולהפוך את זה לבעיה פשוט תספר על זה כבדרך אגב. לדוגמה, אם מישהי רוצה לצאת איתך לרקוד אז תגיד לה : אה, היום אין לי חשק וכנראה זה הצד הדיכאוני שבי שהשתלט עלי היום". ככה אתה הופך את זה לדבר שולי ולא מרכזי ואולי גם התיחסות לכך מהצד השני תהיה שולית. אני מבינה אותך זה עסק לא פשוט אבל זה אפשרי בהצלחה אריאל
אין פיתרון אבסולוטי לחרדות. אפשר למתן אותן ואפשר ללמוד לחיות איתן לגמרי בשלום. קבל אותן כחלק אינטגרלי ממי וממה שאתה. האמן לי, זה עוזר. אני סיימתי עם המלחמה שלי נגד החרדות. זה רק מלחיץ אותי יותר. אז כשהחרדה מגיעה, אני ממש מדברת אליה : "את סתם חרדה מטופשת ואני יכולה להתמודד איתך היטב, את קטנה עלי.... לילוש, תיכף זה יעבור, זה רק גל כזה שממילא יילך וידעך... " ממש כך :) בנוגע לחברויות שלך... אז שמע : אנשים שאינם מוכנים להבין ולקבל אותך עם החרדה, פשוט אינם שווים אותך ! שילכו לחפש ת'חברים שלהם במקום אחר :) זה רק מוכיח שאין להם את הבגרות הנפשית ואת היכולת להכיל את כל מה שיש בך, על הטוב ועל הטוב פחות. הבעיה היא אצלם, לא אצלך.
