לד"ר הידש הנחמד

שלום ד"ר. תודה על התגובה. אני יודעת שכדאי{פסיכוטראפייה} אך כרגע זה יצטרך לחכות,ואני מקווה שבקרוב לא יהיה צורך לכך. רציתי לספר לך משהו אחר. אתה זוכר את כל העניין עם בעלי? אני עדיין לא התגרשתי יש לי דיון ברבנות בעוד חודש. פניתי לבעלי אחרי הרבה זמן שלא דיברנו,ואמרתי לו שהשוטר שנשלח לביתי החתים אותי על ערבות של10000שח,ושאני חיבת להגיע. הוא אמר שלא ידע שמדובר פה על דבר כזה, ושהוא יבטל זאת במהרה,ואף התנצל ואמר שבחיים הוא לא יעשה לי רע. דיברתי איתו על כל עניין הרבנות,על החרדות שזה מעלה בי,ושככל שמלחיצים אותי,זה נהיה לךי יותר מפחיד וקשה. ולא תאמין,הוא הסכים לסגור את כל התיק ברבנות!!! אני יודעת שזה עקב זה שהוא מבין שאני בחרדה,ולא כי הוא רוצה להיות לצידי ולעזור לי אבל זה בכל זאת ממש משמח אותי. זה ברור לי שלא נוכל להיות במצב הזה..פרודים...לנצח,זה או לכאן או לכאן, אבל כבר אמרתי שאני לא אוהבת להפסיד...:-) וזה מרגיע לדעת שלא יהיה יותר את התיק גירושין. אני פשוט אוהבת את הבנאדם הזה הכי בעולם,וכל רגע בלעדיו זה כמו שחסר לי חלק מעצמי. השנתיים הראשונות של הקשר שלנו היו כמו חלום. אהבה שאין יותר גדולה ממנה,הוא נתן לי כ"כ הרבה מעצמו,הוא אהב אותי בצורה הכי טוטאלית שקיימת. אני לא אשכח לעולם איך הוא הקדיש את כולו כדי לעזור לי,הקדיש כל שנייה למעני,ואמר לי תמיד שהוא מרגיש שהוא נולד כדי לעשות לי טוב.כדי לנסות לגרום לי לחייך.וכשהוא הצליח,לא היה צורך במילים,ראיתי עליו איך הוא מתמלא באושר ודמעות בעינים כשרק היתי מחייכת,כשהוא הצליח לגרום לי לטוב. חוץ מזה שבלי קשר למצבי הוא אדם עם לב ענק ורחמן,שרק עוזר ואכפת לו מכולם, כלפיי הוא נתן את נישמתו,את כל כולו כדי לעשות לי טוב. היתה תקופה,לפני שהוא הצליח בעסקיו,שגרנו אצל הוריו,ולא היה לנו הרבה כסף,ובכל כוחותיו ניסה לספק את צרכיי,והבטיח שיום יבוא ויהיה לי הכל{מה שהוא הגשים גם} ובתקופה ההיא היינו בלי כלום.אך עם הכל. גם כשהלך אז עם נעליים קצת בלויות..הוא לא היה חושב פעמיים ודבר ראשון קונה לי,גם אם זה בא על חשבונו. זה אדם שלא יאכל רק כדי לשים אוכל בפי. ומצחיק שדווקא בתקופה ההיא כשלא היה לנו כלום,היה לנו הכי טוב בעולם. ועכשיו כשיש,אז אין לנו כלום. כשהיינו יחד,לעולם לא היה מבחינתי דברים כמו מניפולציות,ובטח שלא שקרים. לא ידעתי מה זה לשקר מרוב שהייתי תמימה. תמיד אמרתי לו הכל.גם את הדברים המביכים ביותר,ובעיקר בגלל המצב שלי הוא ממש היה חלק מנפשי ומחשבותיי. ההרגשה היתה שהוא חיי כדי לעשות לי טוב,ואני חייתי למענו. לא היה לי אכפת הפחד,הטראומה היומיומית שחוויתי מההתקף והזכרונות ושהרגשתי על סף איבוד מוחלט של הכל.הייתי גמורה. הוא ייצר לנו משהו כ"כ עוצמתי וטהור וטוב,שבמפורש כוח האהבה הזו היה חזק יותר מהכל. לא היתי פה היום,לולא האהבה הזו. ד"ר, איך אדם מעוצמות כאלו של אהבה יכול להפסיק לאהוב פתאום? שנתיים שעזבתי אותו וחייתי אצל הורי,הוא היה יום יום מתחת לביתי באוטו,מתחנן שאדבר איתו,כותב לי, מתחנן שאתן לו לשמור עליי. ופתאום,כשחזרתי אליו בפתאומיות ביוזמתי,לאחר שנתיים שבהן הוא חיזר אחרי ללא הפסקה חזרתי אליו,הינו בדיוק שלשה חודשים יחד,והוא החליט שהוא לא רוצה יותר.שהוא רוצה להתגרש. ומה שמוזר,שלא קרה שום דבר דרסטי בחודשים האלו. אפילו היתי כמעט ללא חרדות בכלל,עבדתי,הכל. אבל הינו כמו שני זרים שגרים ביחד. כל מלילה חיפשתי את החיבוק שלו,את האהבה,ולא מצאתי אותם. כשנפרדנו,הוא אמר שהוא פשוט מרגיש שזה לא הוא פה{??} שזה לא זה,ושאני הבחורה הכי חכמה ויפה שהכיר בחיי אבל הוא לא יכול להתגבר על העבר. הוא סובל. גם אני הרגשתי מוזר כשחזרנו. בדיוק כמו שהוא אמר. שזה לא אנחנו. שזה לא אותם נאהבים שהיו תמיד,וששנתיים התגעגעו אחד לשנייה. האם אני טועה בחיפוש שלי אחר אותו אדם שהכרתי? אני יודעת שהוא קיים,בדיוק כמו שאותה בחורה שהוא הכיר קיימת עדיין. אבל שנינו עברנו דברים קשים בקשר הזה.יותר מדי קשים. למה אהבה כ"כ אמיתית וחזקה לא מצליחה וגורמת לסבל? איך זה ששני אנשים שאוהבים נמצאים יחד ופשוט סובלים ?{ולא אכנס לפרטים כי אז המכתב בכלל יהיה אלף קילומטר}אבל כל הסבל שלנו מבוסס על אהבה ועל יסורים ודברים שעברנו בעיקבות האהבה הזו. טראומות שלו בעיקבות מה שקרה עם חבר שלו,טראומות שלי שקשורות לתמימות שהיתה בי ושקיבלתי דברים מאוד קשה בעקבות זאת. אני מבינה אותו שהוא לא רוצה לסבול.גם אני לא. אך אני מכירה אותו כ"כ טוב,ומקווה שבסופו של דבר הוא יבין שהסבל האמיתי הוא לאבד אותי. תודה תודה על ההקשבה...קריאה, רציתי לשפוך את ליבי,אני מקווה שזה בסדר. שיהיה לך חג סוכות שמח.

כתיבתך יפה ומענינת. הגיג שעלה במוחי במהלך הקריאה? יש פרשיות מסובכות שכדאי להיפרד מהן כדי לאפשר לדברים חדשים לקרות. כל טוב ובהצלחה מיקה

איפה אפשר למצוא ד(ג)ברים חדשים ו-א-י-י-כ-ו-ת-י-י-ם?!