הצילו
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
כל חיי סבלתי. בד"כ שרדתי על קצה השפיות ללא הבנה ושליטה למצבי הרוח, התפרצויות ועצב שואב.מאז היותי ילדה אני בטיפולים פסיכולוגים. כיום מדובר על כ- 26 שנים של טיפול לא רציף (מאז שהייתי בת 4 והיום אני מעל גיל 30).תמיד הרגשתי שאני לא יודעת מה גורם לי להרגיש טוב או רע.ושאני לא בשליטה על מצבי הרוח שלי.לפני כ7 חודשים, לאחר שילדתי את בני השני החלטתי שלמען משפחתי ולמען עצמי אני מפסיקה את הטיפול הפסיכולוגי ופונה לפתרון התרופתי. רופא המשפחה רשם לי סרוקסט. והפלא ופלא!!! מעולם לא חשתי וחייתי כפי שהייתי לאחר שהתחלתי עם הסרוקסט.פתאום הייתי בשליטה. הפסקתי לנוע ולנוד בין דכאון לחרדה. לראשונה בחיי הרגשתי שפויה ככל האדם.הערכתי כל שנייה של צלילות דעת הרגשתי ש"המצאתי את אמריקה". הייתי אמא לילדי, אישה לעצמי, מאהבת לבעלי, חברה לסביבתי,בת להורי. לראשונה לחיי הייתי פנויה מבחינה רגשית לחיות באופן נורמאלי. אני לא מדברת על מאניה או אופוריה אלא פשוט לחיות. אבל לפני מספר שבועות החלה ירדה במצבי הנפשי. הנסיגה הזאת מחזירה אותי לתהומות ולחרדות שליוו אותי כל חיי.לא הפסקתי את הטיפול התרופתי ואני ממש לא מבינה מה לעזאזל קורה פה? הייתכן שפיתחתי עמידות לסרוקסט? הצילו כי אני פשוט רוצה להרגיש נורמאלית ובשליטה ולא לחוש בעננת החרדה המזויינת הזאת. נמאס לי.
לאורלי למה את לא מתייעצת עם המטפל שלך אולי צריך להעלות או להוריד את המינון אולי הגיע הזמן להחליף את התרופה אל תתייאשי כולנו באותה סירה
שלום לך עד שד"ר הידש יענה לך, רציתי להרגיע אותך, אם טעמת את טעם השלווה והשקט בעקבות טיפול תרופתי, אין סיבה שזה לא ימשיך כך, לפעמים צריך סבלנות עד שמוצאים את התרופה המתאימה לך ובמינון הנכון. מיקה
היי אורלי אני יודעת שהרופא כבר ענה לך, ושאני רחוקה מלהיות רופא. אבל כל מה שאני יכולה להגיד לך יהיה מנסיוני האישי. המצב שלי היה מאוד דומה למצבך, רק שאני הבחנתי שבפעמיים היחידות שהיו לי ירידות כאלה, וירידות רציניות, היו הפעמים שבבית המרקחת אמרו שנגמר להם הסקרוקסט, ונתנו לי 'פרוקסטין' במקום. עניין אותי אם הירידה אצלך גם באה אחרי פרוקסטין. בהצלחה, ואל תוותרי עד שתשיבי לך את החיים הנורמליים בחזרה :)
כבר הרבה זמן שאין בבית מרקחת סרוקסט ובכל פעם אני מקבלת משהו אחר:פעם פרוקסטין כיום אני לוקחת אולי משהו שנקרא פאקסט. האמת היא שלא חשבתי שיש הבדל כי המרכיב והמינון דומים. בכל אופן זה כ"כ מעודד לדעת שאני לא לבד בספינה המוטרפת הזאת. אין לך מושג כמה כח זה נותן לי כשאני יודעת שאני לא היחידה שעוברת את הדברים הללו. בסה"כ יש לי סביבה מאוד מכילה אבל באמת שאני כבר מרחמת עליהם. כי עם כל הרצון הטוב שלהם אין להם את הידע המקצועי והניסיון האישי לסייע לי. תודה שענית לי.
