לד"ר הידש
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום ד"ר. מה אני עושה עם עצמי,אם משום מה הכנסתי לעצמי לראש שבכל פעם שאני ברחוב או עם אנשים{במקום ציבורי} אני נתקפת סחרחורת ממש כמעט מתעלפת. זה התחיל כשיצאתי עם ידיד שלי,לאחר הרבה זמן שלא ראיתי אותו,התרגשתי וחששתי, ובמפתיע הסתובב לי הראש נורא במהלך כל הפגישה... ומאז אני מרגישה מסוחררת בכל מיני סיטואציות. למשל היום,הלכתי למכולת,והרגשתי כ"כ מסוחררת שפשוט יצאתי משם,והלכתי במקום לקיוסק מוכר שאני תמיד קונה בו. אני יודעת שאני מכניסה את זה לעצמי לראש,ואני גם מכירה את התירגולת כבר,שכמה שנלחצים סביר להניח שזה ימשיך לקרות,וגם את החששות שנוצרות מכך...שאולי עכשיו לא אוכל בכלל לצאת לרחוב,פחדים שזה יקרה לי כל הזמן,וכמובן הפחד שאם זה יקרה משפחתי תשים לב לכך-וכבר סנריאל שלם של -אולי אפחד לצאת מהבית והוריי ישימו לב למצבי. וכמובן שעצם החששה הזו{והתחושה שאין לי יותר את בעלי לברוח אליו במקרה הצורך ולכן אולי ישימו לב למה שקורה לי} גורמת להרגשה שזה אכן יקרה. אני לא רוצה לייחס לזה יותר מדי משמעות,כי כמה שהמשמעות תיגדל,כך גם החוסר אונים. אני חושבת שבעיקר זה נובע מהתחושה שאין לי את "המשענת" של בעלי,ושאם יקרה לי חרדות חמורות,לא אוכל להסתיר זאת.{והדבר האחרון שאני צריכה זה שמשפחתי תדע}. אני מנסה להתחזק,ולהבין שהחרדות נובעות משם. כי כשבעבר אני היתי זו שעזבה את בעלי,אך הוא רצה אותי,ורצה לעזור,והיה מטלפן כל הזמן..פתאום היתי "גיבורה" וחייה ומתפקדת ונעלמו כל חרדותיי. אני יודעת שזה נובע מהפחד שאני לבד בעסק הזה,שאין לי לאן לברוח או מי שיעזור. אך אני מנסה להיות מספיק חכמה,ולהבין שאם בעבר נעלמו לי החרדות,ואין זה משנה שזה בעקבות התמיכה של בעלי,העיקרון שאני חייתי לבד ובלי פחד וחזקה לחלוטין,אז להאמין שהכוח הזה בא ממני וקיים בי. אבל האמת שלפעמים פשוט היתי רוצה שבעלי יהיה שם שוב "ברקע",אוהב מתגעגע,ורוצה רק לעזור לי,כי זה נתן לי כוח. האם זה מובן שמסיבה כזו,מושפע מצבו של אדם? האם הנפש כ"כ רגישה וניתנת למניפולצייה עצמית,ע"י הרגשה פשוטה של תמיכה/חוסר תמיכה,שיוצרים או לחילופין עוזרים להתגבר לחלוטין על חרדות? זה הגיוני שאדם והרגשתו הכללית מושפעים כ"כ מהמצאותו או חוסר המצאותו של אדם אחר בחייו? תודה... ואני יודעת שאצליח להתגבר על חרדות שטותיות כמו שתיארתי,ולא אתן לפחדים שנובעים מהסיבה אותה הסברתי,להרוס את חיי. לפעמים נדמה שזו כמו מלחמה,אם לא מתחזקים מספיק-החרדות מתחזקות וגוברות עליך. אבל אני יודעת שאעיף את כל השטויות האלו קיבינימט,והחיים יותר מדי חשובים לי בשביל שיתבזבזו על פחדים מטופשים. כמו שהתגברתי על הרבה בחודשים האחרונים,גם השטויות {לפי דעתי כך צריך לכנות את זה}שמדי פעם מציפות יחזרו חזרה בדיוק לאותו מקום שמהן הן הגיעו! אני לא בחורה שרגילה להפסיד בחיים...ואם כבר להפסיד,אז למשהו הרבה יותר שווה ובעל ערך מאשר לחרדות. {נראה כאילו המכתב מיועד לחרדה:-)}
לקארין אני מסכים בהחלט עם המשפט האחרון שלך, את רגילה לנצח וכדאי לנצח וחבל לבזבז את החיים על שטויות כמו חרדות. עם זאת לדעתי את כבר בזבזת הרבה יותר מדי זמן על החרדות שאת מתמודדת איתן לא מעט שנים. אולי בכל זאת כדאי לפנות לפסיכותרפיה? כל טוב דר' גיורא הידש
