כמה שאלות.....
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לד"ר הידש ראשית, רציתי לאמר שרק הרגע ראיתי תגובה שלך להודעה שכתבתי מזמן(פיצול אישיות) ובאמת שלא נסיתי לאבחן,לא רופאה לא מתיימרת להיות רופאה, ציטטתי את ההגדרה מתוך הנחה שמי שחשש ממנה רצה תשובה מתוך עניין בלבד ואחרי הכל מדובר בנושא מעניין מאוד אני מתנצלת אם זה גרם נזק? שנית, כבר שנה שיש לי בעיות גופניות שהובילו לבעיות נפשיות מעורפלות דבר המקשה על ההבחנה ועל טיפול כלשהו....( תופעות לוואי המחמירות את המצב הגופני והעובדה שהבעיות הגופניות הובילו לבעיות האחרות...) הבעיה הנוספת היא שגם מקור הבעיות הגופניות מעורפל.... כל שאני יודעת שכל פעם( דבר הקורה המון) שאני מרגישה החמרה בסימפטומים הגופניים אני נהיית גם עצבנית או מדוכאת או היסטרית והסימפטומים בחלקם הם גם טשטוש הנובעה מחולשה גופנית עייפות (גם לאחר 14 שעות שינה)וחום ועוד ועוד... אני ממש כבר לא יודעת מה לעשות... אני מוצאת את עצמי כמו יו יו הולכת מררופא המשפחה שלי למטפלת שלי וחוזרת אליו וחוזרת אליה ולאף אחד אין תשובה עבורי... המטפלת- בחלק מהקרים אומרת שאיני זקוקה לתרופה היות ומצב רוחי טוב ובאחרים אומרת את ההפך בגלל שהמצב משתנה... הרופא- כנ"ל.. אני אפילו מגיעה למצבים בהם אני כל כך סובלת שאני מגיעה למיון( חום ,כאבים,טשטוש חולשה וכל השאר) ושם תמיד נאמר לי כי היות והבדיקות תקינות(מלבד החום...) מדובר בוירוס,אבל איזה וירוס נמשך שנה? מה באמת עושים במצב כזה.......? אני יודעת שבסופו של דבר הכל פסיכוסמטי, אז אם זה המצב, כיצד מטפלים בבעיות כאלו מנקודת מבט זו...? מדוכאת עצבנית כועסת עצובה מטושטשת ועוד...ולא יודעת למה.... וכמובן, הכי, פוחדת מאוד... דניאלה
חלק מהסמפטומים הם גם סחרחורת איומה הגורמת לי להגיעה למצב בו אני כמעט נופלת הכל מסתובב וכו וכו ללא ממצא כלשהו( עברתי כל בדיקה אפשרית) לכן אני לוקחת כבר שלוש שבועות סטונרון... האם יש לו השפעה על מצב הרוח? האם הוא יכול לגרום לטשטוש? והאם היסטריה מחמירה סימפטומים גופניים? או להפך?
אני ממש מתנצלת אני פשוט שוכחת...קורה לי הרבה... ה"היסטריה" או מה שזה לא יהי באה לידי ביטוי כך: קודם כל, תחלתי להרגיש החמרה בבעיות הגופניות וערב אחד עלה לי החום ויו לי כאבים איומים הרגשתי מטושטשת לחלוטין ומבוהלת ועל סף עילפון והיה לי מאוד חם, כאילו מישהו שורף אותי, הייתי כל כך מבוהלת הרגשתי ניתוק גמור כמו אני מישהי אחרת הצופה מהצד על מה שהיא עושה ואומרת וסרבתי לעזוב לאימי את היד בכיתי והתחננתי שלא תלך...אמרתי לה בבכי שמעום לא הרגשתי כל כך רע פיזית והייתי מבולבלת והרגשה של סימום... היו לי כאבים מאוד חזקים בבטן ובחילות ...התחננתי שיקחו אותי למיון ...ממש הרגשתי שסוף העולם קרב והיו לי מחשבות מוזרות והרגשות: כשעמדתי הרגשתי כל כך חולשה ברגליים עד כי לא שמתי לב שעמדתי ונבהלתי כשהסתכלתי על אימי כי הרגשתי כל כל מטושטשת וחלשה ועוד ...ועוד... אני מתנצלת על האורך הפעם אני פשוט מאוד מאוד פוחדת ואני לא מבינה מה קורה לי.... דניאלה...
סטונרון?? ואת מיתפלאת למה את עייפה?? ויושנת כל הזמן!!!
