OCD# הפרעת אישיות אנטי סוציאלית

היי דור. קראתי עכשיו את הדיון של אתמול, ואני חייבת להתייחס לכמה נקודות- לא ברורה לי המסקנה שלך לגבי היפוך האובססיה. בדרך כלל אני נוטה שלא להתייחס לשאלות שנשאלות מסיבה תיאורטית בלבד, אבל נראה לי שכאן יש משהו מעניין בכל זאת: מהיכן המחשבה שההפך מאובססיה מחשבתית היא הפרעת האישיות הא.סוציאלית? אני חייבת לציין שלא הצלחתי לעקוב אחרי קו המחשבה שלך. האם אתה טוען זאת בשל ההנחה שבocd ישנו ביטוי של רגשות אשם שיוצא אל הפועל באמצעות מנגנון ההגנה? ומה לגבי ההנחה הנוספת שבגלל העמידות של ההפרעה הכפייתית בפני טיפולים פסיכותרפיים ודווקא ההצלחה היחסית של כלומיפראמין ישנו מרכיב נאורופסיכולוגי וביוכימי בהפרעה זו? אני מכירה מספר מקרים של אישיות אנטי סוציאלית (דרך אגב, קרימינולוגיה הוא מקצוע טיפולי במקומות רבים) ואין כל סתירה מובנית בינם לבין סובלים מocd, כלומר, אדם בעל מחשבות מאגיות יכול בהחלט להיות גם אישיות אנטי סוציאלית. אז אשמח אם תחדד קצת את התשובה שלך. דרך אגב, אני לא חושבת שהצלחנו לרדת לסוף דעתה של השואלת. אולי מצב של ההפך מהצורך האובססיבי לחשוב הוא צורך אובססיבי מסוג אחר? ועוד משהו- תודה על המחמאה המובלעת. דנה

הכוונה היא הקטבים באישיות בין אדם עם דיכאון נאורוטי או אובססיות שמוצף ברגשי אשמה וחרדה לעומת הפסיכופת חסר המצפון. לשיטתך שניהם יכולים לחיות בכפיפה אחת? כלומר פסיכופת יכול לסבול גם מדיכאון או מהפרעה אובססיבית? הוא הרי איננו חרד לתוצאות מעשיו ולכן אין חרדה שתגרום לו למחשבה אובססיבית. או שיש לך תיאוריה שונה לעניין זה? לפי ה-DSM4 דיכאון ו-OCD נמצאים על ציר 1 לעומת ההפרעות באישיות נמצאות על ציר 2 ואבחנה על ציר אחד איננה שוללת קיומה של הפרעה אחרת על הציר השני. השאלה אם מבנה האישיות של הפסיכופת למעשה לא מאפשר לו להגיע למצב שבו הוא יסבול ממחשבות אובססיביות (ברמת של OCD). או שדעתך שונה?

אז ככה, אני לא בדיוק בטוחה אבל מצאתי די הרבה חומר שאפשר ללמוד ממנו לא מעט. אני מפזרת ילדים במוסדות חינוך ואז יהיה לי קצת זמן לקרוא ולהשיב. בגדול אני בהחלט חושבת שאדם בעל אישיות פסיכופטית (שמכונה כבר אישיות אנטי סוציאלית) יכול לפתח OCD. אבל אני אבדוק אם יש סתירה פנימית. יום נעים, דנה