הכל אבוד
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום רב, מאז שאני זוכרת את עצמי (כיום בת 33) אני ביישנית וחסרת ביטחון, מרגישה לפעמים כמו ילדה קטנה שלא מצליחה להתמודד עם החיים האלה, עדיין לא מוצאת את עצמי ומרגישה חוסר אמון ותקווה לגבי המשך חיי. (אני רואה בנות 18 עם ביטחון רב יותר ממני) בשנה האחרונה ואולי קצת יותר אני נמצאת במין תרדמת נפשית (אני חושבת שכל החיים זה היה לי רק שהשנה זה החריף) כלפי חוץ אני עובדת ופעילה ספורטיבית אבל גם פה אני עושה את כל זה כי צריך ולא כי אני רוצה כמו בעבר, משקל ששמרתי עליו במשך שנים עלה וממשיך לעלות - אין לי שליטה ולמרות הפעילות לא מצליחה לרדת בנוסף לזה אני נולדתי עם בעיית עור (לא סימפטית) שמחמירה עם השנים שעוד יותר גורמת לי להסתגר (אין לזה טיפול וזה הולך ונעשה גרוע משנה לשנה) אין מה לדבר על להכיר בן זוג שכבר מזמן הרמתי ידיים (לאחר מס' דחיות בגלל העור) מעולם לא חוויתי רגש של אהבה, או קשר אמיתי כלשהו אני לא מאמינה בעצמי לא מאמינה בכלום מרגישה שנולדתי בשביל לסבול ולהעביר את החיים עד המוות. (ההרגשה הזו קיימת בי הרבה מאוד שנים מאז שאני ילדה) ניסיתי שיחות עם פסיכולוג - אבל גם שם הרגשתי שאני מדקלמת את מה שאני עוברת ומרגישה - אני לא יודעת מה זה לדבר מהרגש - אין לי רגשות - יש לי מחסום ע...נ...ק שיצרתי בכדי לא להיפגע - לא בא לי לדבר עם אנשים, אני מדברת מהראש על מה שיש לי באותו רגע - לא מרגישה כלום - כאילו הלב נעקר מהמקום. אחותי התחתנה בשנה שעברה, זה אמור להיות אירוע מאוד מרגש אבל לא, אני הרגשתי רוח מהלכת שם, לא שייכת לשם, כאילו שהגעתי לשם בטעות חייכתי ורקדתי ודיברתי עם האורחכים ולא ראו עלי כלום אבל בתוך תוכי הרגשתי שהגוף שלי שם ולא יותר מזה. אני כנראה שחקנית טובה - שאני משחקת כביכול חיים כפולים - את אלה שכלפי חוץ, מה שהאנשים רואים - ואת האמיתיים שלי - הרקובים עד סירחון אני טובה בלהתבטא בכתב, אבל ברגע שאני מתחילה לדבר אני לא מצליחה להעביר את הדברים כפי שאני רוצה - זה קשה לי מה שמוזר הוא, בעבודה אני מרגישה שאני אדם אחר - מדברת, צוחקת וכו' והכל נחמד עד שאני מגיעה לחיים האמיתיים. אני מתעניינת בטיפול פסיכיאטרי - אני חושבת על זה מס' שנים וכל פעם דוחה מסיבות שונות אני לא רוצה ללכת דרך הקופה מסיבות כלשהן השאלה היא - למי ללכת, אני לא מכירה אף אחד בתחום מי זול - כי שמעתי שזה סיפור יקר האם יש סיכוי בכל זאת להציל משהו ? תודה רבה על ההקשבה
את יודעת אני מאד מזדהה. ניסיתי עד כהה איזה 8 פסיכולגים. אני בת 30, ולבסוף במקרה גיליתי על ADD. זו הפרעת קשב וריכוז מגוונת ורחבה. לא כל מה שכתוב עליו בעברית הוא מדוייק. יצא לי לקרוא 2 ספרים באנגלית עליהם שהם הרבה יותר מרחיבים. וגיליתי שלמרות שאני "מוצלחת" יש לי בעיית קשב וריכוז, מה שגורם לדכאון, חרדות, לחץ, מצבי רוח ועוד כל מיני דברים כמו אימפולסיביות. העניין הוא שזה לא ברמה קשה, זה אפילו יותר מעודן אצל נשים ולכן קשה יותר לגלות את זה, אבל זה ביולוגי. אולי כדאי לכן לקרוא על זה קצת ואם נראה לך שאת מזדהה עם הסימפטומים - להגיע לאבחון וטיפול ממוקד הרבה יותר. אני יכולה להמליץ לך אם את מעוניינת. כדאי לך לחפש על זה באינטרנט. שיהיה טוב. רוני.
, האם חוץ מבעיות עור את סובלת מבעיות הורמונליות (פצעים, שיעור, מחזור לא סדיר)? יש קשר בין בעיות עור, חוסר איזון הורמונלי ובעיות נפשיות ומצבי רוח. אם יש לך גם אותם, יכול להיות שגניקולוג או אנדוקרינולוג יוכלו לעזור לך על-ידי טיפול הורמונלי.
לשירי נכון שלעתים אנשים מופנמים מתעכבים ולא מגיעים מספיק מהר לטיפול, באמת חבל על השנים היפות שחלפו. התפקוד וההתנהגות הטובים בעבודה מעידים שיש לך את מה שצריך אבל צריך לתת לו לצאת ולהתגלות. לכן אני דווקא אופטימי. טוב שהחלט לפנות לטפול מקיף, גם אבחון אצל פסיכאטר ולשקול אתו את האפשרויות הטיפוליות. דר' גיורא הידש
