לדר' הידש
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום דר'. לא כ"כ הבנתי את תשובתך,בנוגע לפעם אחרונה שכתבתי. אמרת שההקשרים האחרים שאני עושה לא רלוונטים,מה הכוונה? ואמרת שכדאי להגיע לטיפול קבוע,אני מצטערת לא הבנתי. אם תוכל לפרט. תודה.
הי ק. כדאי לחזור לכינוי נטלי אם את משתמשת במחשב של מישהו אחר. אני חושבת שדר' הידש התכוון לכך שכדאי להגיע לטיפול קבוע. בדיוק מה שזה אומר. לא לקחת קלונקס על דעת עצמך, לא להחליט לגבי כמויות ולהוריד לפי העין, אלא להגיע לפסיכיאטר, לספר לו הכל,, לקבל טיפול תרופתי ולהתחיל פסיכותרפיה. זה מה שהוא התכוון.
ואני מצטערת לומר בפעם המיליון, שכמו שהתגברתי בעבר והיה לי טוב-סביר להניח שזה יקרה גם כיום,ועובדה שאני מרגישה הרבה יותר טוב מאשר כשנכנסתי למצב הזה,ומיום ליום משתחררת יותר מהחרדות. גם חבל לדעתי שאוטומטית מסיקים לגבי כל מקרה,שהפיתרון הנחוץ הוא טיפול ותרופות. אני בהחלט לא מפחיתה מחומרת המצב,אבל כל מקרה הוא אינדיווידואלי לדעתי,וכל אדם שונה. ואני תוהה,ומציעה גם לכם לתהות,למה מתקבלות כ"כ בהבנה שאלות וחששות לגבי דרכי טיפול שונות,לגבי תרופות... אך כשאדם מעיד על עצמו שהוא מאמין ומסוגל להתגבר על דברים,על חרדות,בעצמו,זה לא מקובל.והדעה הרווחת היא:תטפל בעצמך,תנסה תרופות, וכו. אין לי שום דבר נגד זה,ועובדה שהרבה אנשים מחלימים לחלוטין,ומרגישים יותר טוב. אך זכותי להיות בגישה שונה-לגבי עצמי,שלא נובעת מאנטי לטיפול,אלא נובעת מהכרות שלי עם עצמי ועם קשיי,ועם מה שעברתי בשנים האחרונות. הטענה הכללית ששמעתי מאז שאני פה כותבת,זה שזה ביזבוז זמן ואנרגיות "להלחם" לבד, {או עם כמות מזערית של קלונקס בלבד},אז דבר ראשון אני רוצה לומר גם לדר' ולכולם,שלפי דעתי אין זה בזבוז זמן,ואם אדם מסוגל,אז הריפויי האמיתי הוא עם עצמך-ועם כמה שפחות "עזרים" חיצוניים. כמובן שיש מצבים שאין ברירה,כמו שאמרתי,כל מקרה לגופו,אך לדעתי אם יש לאדם את הכוחות ליצור לעצמו ברירה-ולדעת שהוא מסוגל-זה מה שהוא צריך לעשות. ולא כדיי "להתחמק" מטיפול בגלל פחד או חששות,אלא כדי להגיע להחלמה אמיתית מהחרדות,ולא ע"י תרופות שמטפלות בהן,אלא ע"י עצמך. נשמע כפנטזייה ואשלייה,אך בתור מישהי שהיתה בחרדות קשות,שחוותה טראומות וסבלה המון,ויצאה מכך בזכות עצמה בלבד,אני אחזור ואומר שזה אפשרי,ואפילו הדבר הנכון ביותר לדעתי. רק,ואך ורק, עם הבנה של מה שקורה,ועם התמודדות אמיתית{שיכולה להיות גם בעזרת אדם נוסף,או לחילופין שיחות עם פסיכיאטר} אפשר לנצח את החרדה. אני יודעת שמה שאני אומרת נשמע מופרך,ואני לא נגד תרופות אבל אני אומרת שאם זה אפשרי-וזה אפשרי,הטיפול האמיתי הוא בצלילות ובהתמודדות חזיתית עם מה שעובר על האדם-ללא כימיקלים. נכון,אני לוקחת קלונקס כיום,וכמו רבים אחרים נעזרת בתרופה. וזה לא דבר רע,אך בסופו של דבר,ההצלחה האמיתית,היא ההצלחה המנטלית,ולא הכימיקלית. ולהצלחה כזו אפשר להגיע,ולמרות שאתם רואים אותי פה בחרדות,בחששות,בקשיים, אני הוכחה חייה לכך שזה אפשרי. היתי שנתיים במצב נפלא,בזכות הבנה ותמיכה בלבד,שבמקרה שלי היתה מצד בעלי{למרות שלא היינו יחד-התמיכה והעזרה שלו ליוו אותי,וקיבלתי ממנו המון תמיכה},ובעיקר בזכות עצמי,וברור שזה תהליך הרבה יותר מורכב ועמוק ממה שאני מתארת,למדתי להתגבר על החרדות,עד למצב "הנכסף" שאותו כולנו רוצים,שזה העלמת החרדות,או יותר נכון,הטיית המאזניים לכיוון השני-כאשר משקל החרדות מצטמצם ומצטמצם לעומת משקל החיים. וכולנו יודעים שכשאנו בחרדות/דיכאון,המשקל שלהם הרבה יותר כבד לנו מכל דבר אחר. מה שאני מנסה לומר בעיקרון, זה שזה בסדר שאנשים נעזרים בתרופות,טיפולים... אך זה גם בסדר אם אנשים מסויימים{כמוני} יודעים שהחרדה זה בולשייט אחד גדול שעובר עלייהם,מחליטים לא להעמיס עצמם בכימיקלים,ולנסות תרופות עד שאולי תמצא התרופה המתאימה...כי הם יודעים מניסיון שהבנה של למה עובר עליהם מה שעובר עליהם,והבנה של איך להתמודד עם זה-היא הדרך לצאת ולהתגבר.אבל -באמת להתגבר. זה שאני כיום במצב יותר חרדתי מאשר בשנתיים שהיה לי טוב והתגברתי-זה לא כרעם ביום בהיר. בדיוק כמו שכל אדם פה שעובר חרדות או דיכאון,גם אם הסיבה היא בגדר שאלה, היא קיימת,וצריך רק להגיע אלייה.{בין עם זה פחד מהחיים,בין עם זה עקב מקרה שקרה, בין אם זה עקב תכונות אופי-חוסר ביטחון-קונפליקטים מהילדות,וכו} או כל דבר אחר, למצבים האלו יש סיבה,כמו לכל דבר אחר בחיים,וכשמבינים את הסיבה{ואני מתכוונת לתהליך יותר עמוק מאשר תירוציים עצמיים כגון:קרה לי ככה וככה,או עברתי איקס וואי דברים.} אלא הבנה והכרות עצמית עמוקה,משם הדרך {לפחות שלי} לפיתרונות. אלו לא אשליות ותקוות,אלא דברים שלמדתי להבין בעזרת בעלי במהלך השנים,שתמיכתו היתה מעבר "להכל יהיה בסדר",אלא באיך לפתור את המצבים הנ"ל. זה יכול להשמע לכם תמוהה,ובלתי אפשרי,אך זו הדרך אותה בחרתי,לפחות כיום,וכל עוד לא אתבדה,או אווכח שאין שום פיתרון מלבד מה שאוטומטית נראה כפיתרון למצבים הללו, אני דובקת בכך. בתהליך שלי,ובמלחמה שלי,שאולי נראה כדבר מיותר וכבזבוז זמן לרוב האנשים פה,גם פניתי לפורם הנ"ל,אולי כדי לקבל מעט חיזוקים שייקלו על התהליך. לא אכחיש שקיבלתי,ובייחד עם זאת גם מענה לשאלות מטרידות,אך אתם לא חושבים שלקבל דרך של אדם,ולעזור לו להאמין בעצמו ובחיזוק הכוח העצמי שלו,זה דבר הרבה יותר בונה מאשר הקיטלוג האוטומטי-לגבי המצב,ולגבי הדרך טיפול בו? כמו שאין שחור ולבן בשום דבר בחיים,גם בנושאי הנפש אין שחור ולבן. ואם מישהו מצליח להרגיש יותר טוב,בדרך אחרת,לדעתי צריך לתמוך בו,ולעודד אותו, ואם הוא מצליח-אז זה טוב מאד. כנראה פשוט שהפורם הוא יותר מקום לשאלות תרופתיות ו/או טיפוליות,והטעות פה היא רק שלי. ומשפטים כגון:"תהיי חזקה,את יכולה להתגבר,וזה לא נורא,ויהיה בסדר"-כבר לא נראים כיום כדרך לעזרה-אלא רק תרופות וטיפולים. אז הצעה אישית שלי לכולם-תתחילו לומר לעצמכם את המילים האלו,ולהפנים אותם,ותתחילו לדבר פחות על טיפולים ויותר על עצמכם. אני מקווה שלא הרגזתי אף אחד,הכוונה היתה להסביר קצת כיוון אחר. אני כבר יודעת שיהיה בסדר, מקווה שגם אתם יודעים.
אני לא יודעת מה הכוונה בלא רלוונטי,אומנם שאלתי מס' דברים בייחד,ולדעתי זה רלוונטי ששאלתי לגביי התעוררות מס' פעמים בלילה,ולגבי הסחת דעת מחרדות ע"י תיפקוד והתמקדות בחיים ולא בחרדות וכו'. אולי מה שלא רלוונטי לדעתך זה שאני מתייחסת לדברים הללו פה,במקום בטיפול אישי. ונכנסת לדברים שאין אפשרות לתת להם מענה דרך האינטרנט. אם זה כך,אפשר לומר ישירות. קארין.
לקארין בשום פנים ואופן לא זו הייתה כוונתי. אני חושב שהאנשים בפורום התרשמו ממידת הסבל שלך והכוחות ובמיוחד מהשנים הרבות שחלפו במאבק עם חרדות ולא בחיים עצמם. הרי גם התגרשת במשך השנים הללו. לכן המחשבה היא שטיפול קבוע ומסודר עשוי לעזור לך מהר יותר ולהחזיר אותך למעגל החיים חזקה יותר. הקשר להקשרים - תשובתי נתנה לשאלה מאוד מסויימת שלך שבה ניסית למצוא סיבות והקשרים בין דברים שאינם קשורים אחד לשני וחבל על בזבוז הכוחות בלנסות להבין דברים שאין להם כל כך הסבר מקווה שכעת הדברים ברורים יותר. דר' גיורא הידש
