לגלית
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היי גלית, מה שלומך? החלטתי לכתוב לך כי קראתי פה מס' הודעות אחרונות שלך,{מקווה שלא אכפת לך} ואני רואה שקשה לך,ובעבר ניסית לעזור לי ולהרגיע אותי,אז אני רוצה להגיד לך כמה דברים. כנראה שבזמן האחרון יותר קשה לך,ואת גם בהתלבטויות עם התרופות וכו, אז בתור מישהי שמכירה את זה מקרוב אני רוצה להגיד לך שהכי כדאי זה לא כ"כ להכנס לפורם ולקרא על תרופות והתמכרויות וכו... בלי שמרגישים זה מעלה חששות ומבלבל. ואת כנראה גם לא מרגישה טוב עם "התלות" בקלונקס, ובטח גם מרוב כל מה שנכתב על התמכרויות וכו. אז דבר ראשון,יש אנשים שגם לוקחים6 מ"ג ליום ויותר,ותאמיני לי גם אני היתי לוקחת קצת יותר מהכמות המזערית שאני נוטלת,פשוט הכדור קצת זורק אותי ואם אקח יותר אשן כל היום. אבל אם את לוקחת את ה1.5 מ"ג וזה עוזר לך,ואת מתפקדת עם הילדים והכל,אל תדאיגי את עצמך סתם מהתרופה. לדעתי קלונקס הוא כדור נפלא ומועיל,{למרות החששות שהיו לי}וזה לא נורא שאת נאחזת בו כרגע וגם הכמות שאת לוקחת היא בסדר. אם יש לך בעיה עם הרופא שלך-יש עוד מיליון רופאים,ואת יכולה לחפש לך מישהו טוב, שאולי ישלב לך כדור אחר עם הקלונקס. מה שאני מנסה לומר לך זה שלא תתיאשי! ואל תעסיקי את עצמך במה שהרופא פעם אמר לך,לי אישית לא נראה שאת צריכה אישפוז-כי קשה לך.{אל תחשבי על מה שהרופא אמר, יש עוד רופאים בעולם}. את נשמעת אישה עם היגיון,והקושי עם הילדים,וחוסר סבלנות לפעמים וכו,זה לחלוטין טבעי הרי גם ככה קשה להיות במצב נפשי של חרדות/דיכאון, אז תוך כדי את גם מטפלת בשלושת ילדייך-ולהיפך-זה ראויי להערכה. זה בטוח לא קל,אך הרבה אנשים בחרדות{כמוני} מתקשים לטפל בעצמם... אז תאמיני שאת חזקה,ובהחלט יש לך יכולת. אני הכי היתי מציעה לחזור ולהאמין בקלונקס{ואם יש צורך אז ללכת לרופא ולחפש תרופה נוספת} והכי חשוב להאמין בעצמך. אני מקווה שתרגישי יותר טוב, תהיי חזקה.
לק. שלום לך אני ממש מודה לך על המכתב ועל העידוד לבי הקלונקס אני לא מפחדת כלל מהכמות שלו אני שנה וחודשיים איתו ובעבר עברתי 3 משברים של שנתיים והחרדות פסקו והייתי ללא תרופות. מה שאני לא מקבלת זה את המרוניל שזה נוגדי דיכאון בעבר ניסיתי המון תרופות וללא הצלחה אז למה אני לוקחת סתם לגוף . בקיצור הרופא שלי מעביר אותי לטיפול ברמב"ם במרפאת חרדה שם יטפלו בי כולל שיחות וכולל סדנת חרדה אז כבר אני מרוצה . חוץ מזה אני מרגישה שעם החרדות אני משגעת את כל העולם כאילו רק לי יש את זה למשפחתי לפורום כנראה שאין לנו כוח ואנחנו לא מסוגלות לסבול. אבל למי שיש חרדה יודע מה הסבל היום יומי אף על פי שתמיד אומרים לי זה כלום תראי את הדוד שלך חולה סרטן סופני, לפחות אליו מתייחסים לבעיות נפשיות אף אחד לא אוהב לשמוע. האם זה נכון? מה לך יש שאת לוקחת קלונקס? נהיה בקשר נחמד לי להתכתב
היי גלית. את צודקת לגביי הסטיגמה,ומי כמונו יודע שחרדות יכולות להתפשט ולכרסם כל חלקה בגוף בדיוק כמו סרטן. ואני באמת חושבת שסבל נפשי הרבה יותר קשה מכל כאב גופני. אני מאחלת לך שתואיל לך ההתנסות במרפאת החרדה. קראתי משהו שנכתב בפורם אחר וזה ממש נראה לי נכון אז אני אצטט: "ובאשר למבנה הנפש?" "לנפש אין מבנה, לנפש יש רק תהליכים". אין טיפול לחרדה. יש טיפול לאדם החרד. חרדות זה מצב בו האדם מרגיש את האדמה שתחתיו כלא יציבה כבר,כמו בעבר. דברים שפעם עברו בקלות,נסחבים היום כמסע קשה. המטרה היא לתמוך באדמה של מי שסובל-כדי להדגיש את הטוב בחייו. ובנפשו-כדי לחזק את אמונתו שאפשר לצאת מהמצב הזה. אני מאחלת לך בהצלחה.
רמב"ם יכולים להעביר אותך בחזרה לקופ"ח ולהגיד לך שאת צריכה להיות מטופלת אצלהם.
