לד"ר הידש - תודה !!!
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לד"ר הידש, לפני יומיים פניתי אליך בשאלה אודות נטילת תרופות פסיכיאטריות. הזדהיתי בכינוי "מבולבלת" וציינתי כי מחזיקה בדעות קדומות וסטריאוטיפיות בנושא. קראתי את תשובתך המפורטת. אני מודה לך בחום ומקרב לב על המענה ועל תוכנו. הארת ופקחת את עיניי. אני ראיתי את הדברים כתמונת "שחור-לבן" דיכוטומית, "החיים שלפני" (לקיחת התרופה) מול ה"חיים שאחרי", כשבין השניים - סימן אי-שיוויון. לא ראיתי את הספקטרום במלואו, ואת דרגות הביניים: "אפשרי"-"מומלץ"-"יכול להיטיב"-"לא מחויב המציאות".... למעשה, רק כשקראתי את תשובתך שמתי לב שמדובר על המלצה ולא על "גזר-דין"... גם ציון העובדה כי "לעתים היד קלה על העט ועל הדפסת מרשמי התרופות" (פרפרזה שלי) עודדה אותי. אני רוצה לעדכן אותה מה קרה (או ליתר דיוק: מה לא קרה...) מאז פנייתי אליך. ראשית, החלטתי שאיני נוטלת את התרופה, כי אינני רוצה לעשות כן! הקופסה הקטנטנה בצבעי הלבן-כחול-צהוב מונחת אחר כבוד על שולחני. על אף אוצר מילותיי העשיר, בכל פעם שעיניי נחות עליה, אני פולטת "איכסססס...". תשובתך שלך אפשרה לי להודות ולומר לעצמי מפורשות ש"אינני רוצה ליטול תרופות! איני מתכחשת לבעיותיי ולמגבלותיי (ויש, יש בעיות ...), אך איני חושבת שמצבי חמור עד כדי כך, ואין בכוונתי להרים ידיים! יש עוד מה לעשות, ואני רוצה לעשות זאת בכוחותיי הפנימיים שלי!!!". גם תחושת הפחד לעמוד מול הפסיכיאטר ולומר לו: "חן חן (על ההמלצה), ובכן (היא נדחתה)..." התעמעמה. כל זה נכון להיום... אם עדיין תרצה להתעדכן ולשמוע על ההתפתחויות בהמשך, ציין זאת, ואשמח לחזור ולספר... מודה לך על הכל! וכדבריך - שיהיה רק טוב...
היי תקראי את המאמר בצד הפורום "על שקרנים...." הסיפור הוא אמיתי ללא תוספות שלי. בעיני תרופות הם אמצעי כלי כדי לחיות טוב, ואשמח לעזור בכל אשר ניתן. דר' גיורא הידש
הי. צר לי לנפץ לך את האשלייה, אבל.... יש לפסיכיאטרים נטייה מסויימת לא להשתמש במילים ברורות וחד משמעיות, גם כשהם רוצים לומר משהו דיכוטומי לחלוטין. כך שצריך הרבה פעמים לבדוק בין השורות של ההנחיות שלהם. ההסתייגות הורבאלית היא חלק מהמקצוע... הרבה פעמים מאחורי מילים כמו 'מומלץ' 'רצוי' 'יש לשקול בחיוב' מסתתרת משמעות של 'צריך' 'כדאי' 'חסר לך שתגידי לא'.... אני לא נכנסת לפרטי הנושא, מכיוון שדעתי ברורה- אם הרופא אמר שצריך- אז צריך. ונראה לי שאת מוצאת הצדקות רציונליות בכדי להשאר באותה רמה אמוציונלית פחות או יותר... (הופס, בכל זאת נכנסתי לעניין) בכל מקרה, תרגישי טוב, ותרגישי שלמה עם ההחלטה שלך- זה הכי חשוב, לילה טוב, דנה
תיסמכי על דנה. היא יודעת מה שהיא מדברת... באמת פסיכיאטרים מדברים ככה.
למבולבלת- אצל פסיכיאטרים המשפט "אם יש לך פטיש ביד אז כולם נראים כמו מסמרים" נכון יותר מכל דבר אחר. כלומר הנטיה של פסיכיאטרים היא לטפל באמצעות תרופות כמעט בכל מצב וגם המטופלים שלהם מתאימים את עצמם לגישה הזאת. אם יש לך התנגדות אידיאולוגית לטיפול תרופתי אז אין צורך ללכת דווקא לפסיכיאטר. או שבתת-מודע בכוונה הלכת לטיפול שידעת מראש שלא תוכלי לקבל אותו. אז בשביל מה? לדנה- את טועה ומטעה כאשר את כותבת שהיא "צריכה" תרופות. על סמך מה? מישהו עשה לה צילום רנטגן של הנפש ושם ראו שהיא חייבת תרופות? בסה"כ היא דיברה עם רופא שחשב שתרופות יכולות אולי לעזור ואולי לא. דווקא בפסיכיאטריה כאשר מגיעים למסקנה שמישהו "חייב" תרופות אי אפשר לסרב, כלומר ניתן גם לכפות טיפול תרופתי במקרה של מחלת נפש.
