לפסיכיאטר

שלום רב לפני כשנה וחצי נפטר אחי הקטן . הקשר בין אחי לביני היה קשר מיוחד . מאז אחי נפטר אני ממשיכה בחיים, המשכתי ללמוד ולעבוד כרגיל למרות הכאב . יחד עם זאת אני התחלתי לסבול מתקופות של דיכאון . כל חודש חודשיים אני סובלת ממצב רוח קשה נוטה לבכות , פאסימיות וכד'. תקופת הדיכאון נמשכת מספר ימים עד שבועיים שלושה. בעקבות המצב פניתי לטיפול פסיכולוגי שלא עזר במעט , וכן פניתי לפסיכיאטר . הפסיכיאטר רשם לי תרופה בשם רסיטל . 20 מ"ג ביום. התחלתי לקחת את הרסיטל לפני חודשיים , אך לא חל שיפור משמעותי. אני עדיין סובלת מתקופות הדיכאון. ברצוני להוסיף שהדיכאון לא כולל מחשבות על המוות של אחי אלא על דברים אחרים כגון עבודה , חברים אני משערת אך לא בטוחה שהגורם לכך הינו הטראומה במותו הטראגי של אחי. שאלתי אליך היא : מהו הפתרון לדעתך ? האם להגדיל מינון של הרסיטל או האם לשנות תרופה ? והאם יש סיכון לטווח הארוך בשינוי התרופה? תודה מראש מיכל

למיכל שלום, צר לי על מות אחיך ואת עוד כותבת שבנסיבות טרגיות. אין ספק שמוות של קרוב ובמיוחד מה שאנחנו קוראים "מוות לא טבעי" של אח צעיר בנסיבות חריגות משפיע יותר. לא כתבת בת כמה את, כך שאם את נערה או צעירה מאוד כנראה שתשובתי צריכה להיות מעט שונה. אני חושב שאת אשה בוגרת ועל כך מבוססת תשובתי. מצב של אבל על אדם שנפטר הוא טבעי ויש דמיון רב בין אבל ודיכאון. עם זאת דיכאון פעמים רבות אינו קשור לאירוע חיצוני ולכן אנו פונים לרופא. תהליכים של אבל שונים מאדם לאדם, גם משך האבל שונה מאדם לאדם וכל אחד בנסיבות אחרות. לכן בדרך כלל רופאים לא מתערבים בתהליכים גם כאשר אחרי תהליך האבל את מתחילה לחשוב על עצמך ומצבך בחיים דברים שלכאורה אינם קשורים באחיו. צר לי שהטיפולים לא עזרו לך, בעיקר חשוב כאן הטיפול הפסיכולוגי המאפשר לך לעבד בצורה טובה יותר את האובדן שקרה לך. כמובן שהאובדן של אחיך מצטרף לאובדנים נוספים שקרו לך בעבר. לכן אני מדגיש את חשיבותו של הטיפול הפסיכולוגי. בקשר לטיפול התרופתי, תרופות הן טובות בתנאי שהן עוזרות. במידה שהן לא עזרו כלל כדאי להחליף לתרופה שמתאימה לך יותר, עדיין אין תרופה אחת שמתאימה לכולם. אין סכנה או סיכון בהחלפת התרופה. לעתים כדי לקבל תגובה מעלים את התרופה לשני כדורים ביום, גישה זו מקובלת ונכונה, אני אישית מעדיף להחליף תרופה. שלא תדעי מצער ושיהיה לך רק טוב דר' גיורא הידש

מיכל היקרה שלום רב! גם אני איבדתי את אימי ז"ל לפני כשנה וחצי וחוויתי בעקבות מאורע זה אבל ודכאון. אבל זה בא וחוזר בכל מיני הזדמנויות בעיקר בשמחות ובחגים. זוהי בהחלט תגובה רגשית טבעית וצריך לתת לזמן לעשות את שלו. תני פורקן לרגשותיך והשתדלי מאוד לקבל גם את החלק הזה שלך כי זאת את! דבר זה יקל עליך מאוד בעיקר לטווח ארוך. אח"כ נסי לחשוב באופן חיובי,למשל על הזכרונות היפים שיש לך עם אחיך ועל כך שהוא יקר וחשוב לך עד כדי כך שהוא יום יום נמצא בליבך, אם את אשה מאמינה ולמרות האסון הכבד שחווית עליך להאמין שזוהי גזירת הקב"ה וכל מעשיו גם אם אין אנו מבינים אותם הם לטובה. כמו-כן האמיני כי נשמת אחיך חיה וקיימת ונמצאת עמך בכל עת עד לתחית המתים . מעבר לכך השתדלי להעסיק את עצמך בדברים חיוביים של יצירה ועשיה ובע"ה גם תבני לך משפחה חמה. חשוב מאוד לדבר הרבה ולמצוא תמיכה וניחומים עם בני משפחה וחברים. מבחינה תרופתית,אפשר בהחלט להעזר בתרופות (גם בתפילות) ואם הרסיטל אינו עוזר ניתן להחליפו (למשל בלוסטרל+קלונקס,איקסל או אפקסור-תלוי ברגישויות שלך) והכי חשוב להיות סבלנית ותחת טיפול מקצועי בהצלחה,חזקי ואמצי את לא לבד! להבין כי זוהי

תודה, תודה דר' גיורא הידש