מה לעשות? - שאלה חוזרת
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום ד"ר הידש, ראיתי שענית על שאלות מאתמול, אך משום מה - לא הספקת/ לא ראית/ בחרת לא לענות, לא קיבלתי מענה, לכן אני חוזרת על שאלתי. מבקשת לשתף אותך בעניין מטריד עד מאוד. אשמח לשמוע את דעתך בעניין, מאחר שמתוך תשובותיך עולה כי בורכתך בגישה סובלנית ואמפטית. מתנצלת מראש על אורך התיאור שלהלן. אני בת 39. מעולם לא נטלתי תרופות פסיכיאטריות, ואם להודות באמת - "נגועה" בדעות קדומות ו"מוצקות" בנושא. לפני כחודשיים המליץ פסיכיאטר (אליו פניתי לשם הערכה, ומסיבות שלא כאן המקום לפרטן העדפתי לפנות אליו ולא לפסיכולוג) לקחת ציפרלקס - 5 מ"ג בשל חרדה המתבטאת בדרכים שונות ומגוונות. המרשם גרם לי שוק וזעזוע. אני? תרופה פסיכיאטרית? הרי אני עובדת, מתפקדת ברמה סבירה, לומדת לתואר III... הגם ברזים נפלה השלהבת ? אמנם יש בעיות וקשיים (תפקוד חברתי ובין-אישי לקוי), אך בתחום המקצועי והלימודי אני קוצרת הצלחות מרשימות. מס' פעמים הלכתי לבית-מרקחת ושבתי על עקבותי. כשאזרתי אומץ וקניתי, שכחתי היכן הנחתי אותם. כמו כן, לפני-במהלך-וכשעה אחרי הקנייה הרגשתי ש"אני לא יודעת מי אני". אח"כ "בדקתי" מה חוזק התרופה ומה "חומרת" ההפרעות שהותוותה להן. מאחר שיש לקחת כדור בבוקר, ישנתי מאוחר כדי שאקום בצהריים... כל יום נשבעתי ש"ממחר!". לאחר חודש, כשהחלטתי "לעשות את זה" לא הצלחתי לבלוע אותו. אני במלחמה עם עצמי: אולי הצגתי לרופא תמונה פסימית מדיי? אולי אני "מפונקת", "מגזימה" או "דרמטית"? אולי אסור להרים ידיים וע"י פסיכותרפיה אינטנסיבית תיפתר הבעייה ללא תרופות? אני לא יודעת מה לעשות!! אולי תאמר לי, פני לרופא אחר לחוו"ד נוספת, ואז תחליטי, אבל אין ברצוני ובכוחותיי לעשות כן (אולי פוחדת לשמוע אותה המלצה בשנית?). אני נפגשת עם הפסיכיאטר בעוד שבוע. הוא בטוח שאני נוטלת את התרופה... אני מפחדת לומר לו שלא כך הוא. אני מניחה שבוודאי נתקלת במטופלים שהתנגדו לתרופות "על רקע אידיאולוגי". מה עושים במקרה זה ? האם במקרים כאלו הנזק לא עולה על התועלת? כל התייחסות תתקבל בתודה.
איבחון מלא כולל גם בדיקה פסיכודיאגנוסטית אצל פסיכולוג קליני אבל ההחלטה לתת לך תרופות היא החלטה משותפת של הפסיכיאטר יחד איתך. כל אחד עפ"י העדפותיו ואין חובה לקחת תרופות אם יש התנגדות אידיאולוגית לתרופות. אחרי איבחון מלא אפשר יהיה לתת לך המלצות יותר חד משמעיות לגבי הצורך בטיפול תרופתי.
שלום, מצטער שלא השבתי לך אתמול, כנראה בגלל שטף השאלות החמצתי מספר שאלות וביניהן את שאלתך, ראיתי שישנן שם כמה שאלות נוספות שלא עניתי עלהן ומיד אפנה ואתקן זאת. בכל אופן לשאלתך. השאלה קשה ואין עליה תשובה חד משמעית. אם הבנתי נכון מדובר על המלצה ליטול תרופות כיוון שלדעת הרופא הן עשויות לשפר את איכות חייך. נכון, אין מדובר על ניתוח חרום או הכרח, עם זאת התועלת תעלה על הנזק. כיום הנזקים מהתרופות ותופעות הלוואי מועטות מאוד, רבים נוטלים תרופות נוגדות חרדה ודיכאון ללא כל תופעות לוואי, למרות שכמובן לא כולם ולעתים יש הכרח להפסיק את התרופה. יחד עם זאת התרופות אינן ממכרות ואינן גורמות לנזקים למי שנוטל אותן. מצב זה הביא לכך שהיד על ההדק קלה ותרופות נרשמות גם לשיפור איכות החיים ולא רק במקרים של דיכאון חמור. ישנה אפילו דעה קיצונית יותר. והשאלה מדוע אדם בריא ובמצב נפשי טוב ירצה ליטול פורזק? וישנם רבים שעושים זאת. כך לא מזמן נכתב בעיתון שנמצא פרוזק במי השתיה של לונדון. כלומר, בלונדון ממחזרים את מי הביוב ואחרי ניקוי הם חוזרים להיות מי שתיה.... וכנראה ששכל כך הרבה אנשים נוטלים פרוזק עד שהוא נמצא במים. כלומר כל לונדון נוטלת פרוזק במינון גבוה (המטופלים) או נמוך בשתיה. אני חושב שבהחלט כדאי לאמר לפסיכיאטר שאת מההססת ופוחדת ליטול את התרופה. הוא חייב לשכנע אותך על הנחיצות שבה ולהסביר לך את שיקוליו. בנוסף כדאי שירגיע אותך ויעודד אותך ליטול את התרופה מתוך הסבר על היתרונות וכיצד את תוכלי לשפר את איכות חייך עם התרופה. כמובן שאם אינך בטוחה אפשר להוסיף התייעצות נוספת או לעבור טסטים כפי שהציעו. תעדכני לגבי ההמשך, ושוב סליחה על שדילגתי על שאלתך. דר' גיורא הידש
