2 שאלות לד"ר הידש
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום, אני רוצה לשאול 2 שאלות: 1. כיצד אפשר לדעת אם הפרעות בריכוז ובזיכרון הן תוצאה של add או שהן תוצאה של דיכאון? 2. מהדיון בנושא טיפול דרך קופת חולים אני מבינה שבגלל שיש לי "רקרורד" בקופה חבל בכלל על האנרגיות שלי בחיפוש עבודה, כלומר אני "שרופה"? לנוכח המצב- האם אפשר להוציא נכות מביטוח לאומי כדי לכלכל את עצמי, שכן לא אוכל למצוא עבודה בגלל ההיסטוריה שלי. בתודה מראש, מתי
הי מתי. על השאלה הראשונה אני לא יכולה לענות, אבל על השאלה השניייה דווקא כן. קראתי גם את השירשור על טיפול בקופ"ח וזה ממש מקומם. אני מטופלת ע"י פסיכיאטר של מאוחדת כבר 6 שנים בסרוקסט ובשנתיים הראשונות גם טופלתי ע"י פסיכולוגית דרך הקופה. אני עובדת בארבע השנים האחרונות במשרד הבטחון בתפקיד יחסתי בכיר. בשלבי הראיון לקבלה לעבודה חתמתי על ויתור סודיות רפואית, עברתי רופא תעסוקתי, שבסך הכל ביקש חוות דעת מהפסיכיאטר לגבי כשירות לעבודה. הפסיכיאטר כתב מכתב שבו כלל לא פירט את ההסטוריה הנפשית שלי, אלא ציין בכמה מילים מה הבעיה ועל כך שמבחינה נפשית אני כשירה לעבודה. מבחינת הסודיות כלפי רופא המשפחה שנכתבה כאן ע"י אחד המשתתפים- אני חושבת שזה הכרחי שרופא המשפחה שאמור להיות הרופא האישי המטפל ידע על כל ביקור אצל כל מומחה. בעיות של חרדה ודיכאון נחשבות לפחות בארה"ב כסיבה מס' 1 לאובדן ימי עבודה, אז אני חושבת שזה אומר לגבי כמות האנשים העובדים ומטופלים. סי
נתמזל מזלך וזכית. אולי כך זה במאוחדת. אספר לך אירוע אמיתי שאירע לפני כמה שנים באחד בסניפיה המרכזיים של קופ"ח אחרת: חיכינו בתור לרופא המשפחה. היינו 7-8 אנשים בחוץ. הגיע אדם וביקש להיכנס לרופא ללא תור. מאחר שבסניף זה לא עומדים בזמנים, האנשים התעצבנו ואמרו לאיש שאם הוא לא מופיע ברשימת המוזמנים לרופא, הוא לא ייכנס לרופא. יצא הרופא וביקש מהאנשים שיוותרו ויתנו לאיש להיכנס, כי הוא חולה נפש שיצא מאשפוז ולא יכול לחכות בתור. לשמוע ולא להאמין !!! הרופא לא נהג כשורה, הרופא לא היה צריך לעשות כך וכו' וכו', אבל התוצאה הסופית: היום כולם בשכונה יודעים שהאיש "שכל הזמן עושה מילואים" הוא חולה נפש. ותחשבו על זה...
למתי וסי לגבי השאלה הראשונה. הפרעת קשב מופיעה בילדות ונמשכת כל השנים, בדרך כלל היא מוקלת בגיל ההתבגרות וגם חולפת אבל לא תמיד, לעתים היא ממשיכה גם בגיל הבגרות. כלומר מדובר על הפרעה קבועה במשך כל השנים. דיכאון היא הפרעה התקפית, כלומר היא מתחילה בשנה כלשהי (לא בילדות) ועם טיפול נמשכת מספר חודשים וחולפת ואתה חולפים גם ההפרעות בריכוז. נכון שכל מעביד יעדיף לקבל לעבודה אדם בריא ולא אדם חולה. כך גם נכה (גופנית) סיכוייו להתקל לעבודה נמוכים יותר מאדם בריא, אבל לא הייתי מרחיק ואומר שהסיכויים הם אפס. הניסיון של סי הוא הדבר המתקדם וגם אני ראיתי זאת פעמים רבות. דווקא במשרד הביטחון או במקומות הדורשים סיווג בטחוני ישנה פתיחות רבה ואנשים הסובלים מדיכאון או חרדה (לא ממחלות נפש) מתקבלים לעבודה ובטח לא מפוטרים בגלל בעיה זאת. אני חייב לציין שברוך השם זו המגמה, אבל אני מודע למציאות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
