מייצבי מצבי רוח
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
האם זה מקרי שמספר תרופות המשמשות לייצוב מצבי רוח כמו טגרטול משמשות גם לטיפול באפילפסיה ?
גם קלונקס משמש לאפילפסיה. בבריטניה לרופא מותר לתת קלונקס רק בהתווייה של אפילפסיה. בארץ נותנים קלונקס בתור "ווליום משופר". ככל הנראה שיש לקלונקס השפעה גם על ייצוב מצבי רוח. אחרת אני לא יודע למה רופאי המשפחה התחילו לחלק קלונקס במקום הווליום הישן והטוב.
לשאול שלום, שאלה מעניינת ורבים שואלים אותה ועדיין אין לה תשובה. באפילפסיה הבעיה היא שקרום התא אינו יציב ולכן הוא מפעיל פעילות חשמלית לא מבוקרת. כך התרופות מיצבות את קרום התא ולכן אין פעילות חשמלית בלתי מבוקרת. כך גם במאניה דפרסיה יש ייצוב של מצבי הרוח. התרופות עובדות על נוירוטרנסמיטר בשם גבה GABA כמו הבנזודיאזפינים וכמובן הקלונקס. בהתקף אפילפטי חריף וממושך - הטיפול המומלץ הוא קודם כל וואליום, מהסיבה הנ"ל. לצערי עדיין אין לנו תשובות יותר מעמיקות. ביי דר' גיורא הידש
(איך לעזעל החמצתי את השאלה הזו אתמול???, שוב התעלת על עצמך שאול!)) כמי שסובל מאז גיל 16 מאפילפסיה (epi grand mall אני מקווה שהאיות נכון) ומטופל מזה 10 שנים בטגרטול CR 400 , וסובל (סבל?, זה באמת עובר לגמרי מתי שהוא?) מהפרעת חרדה דיכאונית, הנחתי תמיד שהקשר בין חרדה (ודיכאון) לאפילפסיה הוא פסיכולוגי. התקף אפילפטי (במיוחד התקף מאסיבי) הוא חוויה מאוד לא נעימה, פתאום במצע החיים, אתה מאבד שליטה על הגוף, שזז לכל מיני כיוונים בלי שתיהיה מודע לכך בכלל, תגובה של פחד או הסתגרות היא מאוד הגיונית במצב שכזה. על יוליוס קיסר שככל הנראה סבל מאפילפסיה מסופר, שהוא מאוד חשש לנאום בפומבי מחשש שמא הוא יקבל התקף אפילפטי במהלך נאום בסנאט או מול קהל גדול. אני אומנם לא יוליוס קיסר אבל אני חייב שגם היום 10 שנים לאחר ההתקף האחרון שלי, כשאני נוהג, או מדבר לפני קהל (מה שעקב העבודה שלי קורה מספר פעמים ביום) המחשבה הזו עוברת לי במוח, ושום כדור אנטי חרדתי לא הצליח להעלים אותה (הכדורים הצליחו להפחית מהחשיבות שאני מייחס למחשבה הזו). כולנו חיים ברמה כלשהיא של חוסר וודאות, אין לאיש מאיתנו ביטחון של 100% כשהוא יוצא מהבית בבוקר, שהוא אכן יחזור אליו בריא ושלם בערב, לחולה אפילפסיה גורם חוסר הודאות הזה מוכפל פי כמה, למרות שהרציונאל שלי מבין מה זה התקף אפליפלטי, מבין שלא מתים מזה, ושזה אפילו לא צריך לעצור את החים, התחושה הנפשית והפיזית המלווה התקף היא כל כך חזקה שמאוד קשה להפטר ממנה, והיא ממשיכה להטריד שנים רבות אחרי ההתקף. האם בנוסף להסבר הפסיכולוגי הזה יש גם הסבר ביאולוגי על קשר בין מוקדים אפילפטיים, והפרעת דיכאון וחרדה?, האם מאפיני האפליפסיה, או סוג האפילפסיה קשור לעניין?
