מכתב התאבדות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום דר' הידש. לפני כשבוע מצאתי בפח הניירות בחדר של בתי בת ה- 16 מכתב שבו היא לכאורה נפרדת מאיתנו. מכיוון שאני עוסקת בתחום בריאות הנפש, התייחסתי לכך ברצינות אך בפרופורציות מתאימות. קיימתי שיחה עם בתי, היא הסבירה שהמכתב הוא 'סתם', ושהיא עסוקה במחשבות על מוות, מה יקרה אם תמות, וכו'. היא אינה מדוכאת, סה"כ ילדה שמחה, כמובן עם כל המטענים של גיל ההתבגרות הכולל אהבה נכזבת, לב שבור ופצעי בגרות. הצעתי לה לברר את הסוגיות הללו בטיפול, אך כרגע היא נבוכה מאוד מהמכתב שמצאתי ומאוד מתאמצת להראות מאושרת מתמיד. התייעצתי עם עמית פסיכיאטר שטען שאין להתרגש יותר מדי. מכיוון שאני קוראת פעמים רבות את תשובותייך, אשמח לשמוע דעתך בנושא. בתודה, חיה
לחיה שלום, איני פסיכיאטר ילדים ונוער ולכן תשובתי מסוייגת. אציין רק באופן כללי שאת עושה נכון שאת מתייעצת ודיברת עם הבת. כמובן שצריכים לראות את המכתב גם לבד כעומד בפני עצמו וגם בהקשר הכללי של הבת ומצבה הכללי בלימודים ובבית ומצבה הנפשי הכללי. אסור לראות את המכתב כדבר יחיד ולהתייחס רק אליו כיוון שחיפוש משמעות לחיים ומחשבות על המוות קיימות בגיל ההתבגרות. עם זאת אולי הבת חושבת או שלדעתכם כדאי שתגיע לשיחה אבחונית אחת אצל פסיכולוג המתמחה בילדים? שבת שלום, דר' גיורא הידש
