לדר' הידש
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לדר' הידש שלום. לא מדובר "ברגשות אשם",ברור שאני מתחרטת על הרגע שבו לקחתי את הסם,כי כל חיי השתנו מאז. למה אתה אומר שאין לכך רלוונטיות? כשאני נכנסת לפאניקה איומה,כמו לפני שלשה חודשים,פאניקה בלתי נסבלת,כשהכל נראה מפחיד ומוזר,שאפילו לשבת דקה לא יכולתי,ולא לאכול ולא לנשום.היסטרייה נוראית שהדבר היחיד שאני יכולתי להסביר לעצמי באותו רגע כדי להרגע ולא להשתגע לגמרי,ופשוט לצרוח שיעזרו לי,זה שזו תחושה כמו בזמן לקיחת הסמים. שלא קורה לי כלום-אלא זה פשוט חוזר אליי בגלל שזה היה לי כזו טראומה. אני רוצה להסביר לך את הנושא הזה,כי זה נראה מטופש להתעסק עם זה אומנם,אבל איך אתה יכול להגיד לי שזה לא רלוונטי? מהרגע שקרה לי התחושות האלו בסמים,דקה אחת לא חזרתי לעצמי לגמריי. אני יודעת שכל מה שאומר עכשיו יתפרש כחרדה,וזה גם קצת מעצבן שכאשר אתה "מקוטלג" כחרד,לא יכולים להתייחס לדבריך כמשהו אובייקטיבי-ולא כמילים שמקורן בחרדה. כמו שאם אומר שכואב לי החזה,אוטומטית יסיקו שזה בגלל שאני חרדה{כמו שבעלי עשה לפעמים}.אני אתן לך דוגמה לפני שאסביר את מה שרציתי,כדי שאולי תוכל להבין אותי בצורה יותר מעשית-ופחות חרדתית. לפני שנה היו לי כאבים דרסטיים במותניים,וכמובן שלבעלי תמיד התלוננתי על דברים{כחלק מהחרדה}והפעם כשהתלוננתי,קיבלתי את אותו ייחס של אדם חרד,ומרוב שהייחס האוטומטי היהי אלי כזה,כך גם הייחס שלי לעצמי. אמרתי לעצמי שאני סתם חרדה. לבסוף התברר שיש לי דלקת רצינית בכליות,ואני עם40מעלות חום,והיתי צריכה להתמוטט על מנת להבין את זה בעצמי ולבקש עזרה מידית. עד שהתמוטטתי לא האמנתי לעצמי אפילו. ולמה? כי אני בחרדות. אז אני מבקשת שתנסה להבין את הדברים שלי עכשיו לא כחרדה,אלא כדברים אובייקטיבים הסבר-שלרגע אחד לא נובע מחרדה אלא מקצת הגיון. אחריי הסמים התמוטטתי בצורה רצינית,אני לא יכולה לתאר את זה,כי זה מעבר לפאניקה או לאימה. כדי להמחיש אומר לך שכמו שאדם שלקח סמים-חושב שהוא דולפין-ומשתגע,אז בצורה זו או אחרת הייתי שם. לא הייתי כבר-זו ההגדרה הנכונה. כל המציאות נעלמה לי,וכדי שתבין למה אני טוענת שזה יותר מחרדה,אני יכולה לומר לך שלחלוטין לא היתי מודעת לכך.זה לא שהרגשתי שקורה משהו נורא,אלא לחלוטין התנתקתי מכל הגיון,ולא יכולתי להיות מודעת בכלל שקורה לי משהו אפילו. פשוט הייתי בנק' שאתה כבר לא יודע שקורה לך משהו-כי אתה לא רואה את הנורמליות,וכל מה שקורה בתוכך זה הדבר היחיד שקיים. כשאני מדברת כל הזמן על התחושה שממש אני מרגישה "שהצלתי את עצמי משיגעון" אני לא אומרת את זה רק מחרדה. זה נשמע מטופש ולא הגיוני=כי איך למשל אדם שלקח סמים ולדוגמה מרגיש שהוא דולפין{ותסלח לי אם הדברים נשמעים קצת פסיכופטים}יכול לחזור לאיזשהו הגיון,כשזה ההגיון היחיד שקיים בו? אז אני יכולה להגיד לך שגם "ההגיון" וכל מה שהיה בי היה לא בסדר. זה נשמע חרדות,כי עכשיו אני נמצאת במצב"הגיוני" יחסית,וכותבת לך פה כמו כל אחד,אך אם היית רואה אותי לאחר ההתקף,סביר להניח שהיית פוסק שמדובר במצב פסיכוטי,כי לדבר בהגיון לא יכולתי אפילו.ולא ידעתי את זה גם. במצב הזה אתה לא מודע בכלל שאתה לא במציאות,אחרי הסם העולם שלי הפך למשהו אחר-ולא יכולתי לראות מעבר. פשוט לא יכולתי להיות מודעת בכלל שיש-מעבר. איך בכל זאת קמתי,דיברתי לבסוף,זזתי? אני לא יודעת להגיד לך. אני יכולה לומר שבעלי כל הזמן דיבר אליי-בהתחלה לא שמעתי מה הוא מדבא אפילו-הראש שלי שמע הכל אחרת-לא זיהיתי אותו אפילו. וזה לא קשור לסמים?? בחיים שלי לא ידעתי מה זו חרדה,היתי בחורה שמחה,הכי לא פחדנית,והכי רגילה. ולמרות שהסמים כבר לא היו בגופי=המצב נשאר. אני יכולה להגיד לך שבמצב הלא נורמלי שהיתי בו,היה בי משהו חזק שסירב להאמין,בעלי חזר ואמר לי כשלא יכולתי לזוז מהמיטה=זה תחושות מההתקף. הסמים הכניסו אותך למין התקף מפחיד ואת פשוט מרגישה את זה כאילו זה קורה לך עכשיו. לא הבנתי בכלל מה הוא מדבר אליי.לא זכרתי אפילו סמים,ובטח שלא מי אני בכלל. שיננתי לעצמי בראש את מילותיו,נלחמתי כ"כ חזק-בלי להבין על מה אני נלחמת בכלל-רק מאיזשהו מקום קטן בתוכי,להבין שקורה לי משהו בכלל. להבין שעובר עליי משהו-שהוא לא בסדר.זה הדבר הכי לא אפשרי בעולם.זה כמו שאומר לך עכשיו שכל המציאות שאתה נמצא בה,כל מה שאתה רואה סביבך,כל מה שאתה מרגיש,כל העולם שמול עיניך-זה לא נכון. ואבקש ממך להבין את זה,ולדעת שכל זה לא נכון,ושעובר עליך משהו לא בסדר,ואתה צריך לראות"את המציאות". זה נראה בלתי אפשרי,כי המציאות שלך היא הדבר היחיד שקיים מבחינתך,וכדי להבין בכלל שמה שאתה מרגיש כרגע זה לא נכון ולא בסדר,אתה חייב להכיר משהו אחר נכון? הבאתי את עצמי בכוח להבנה דבר ראשון שקורה לי משהו,המילה "התקף" כנראה עכשיו בדיעבד נראה לי שנוצרה על ידי שנינו{אני ובעלי}-אולי כדי ליצור "מצב חד פעמי" "התקף" זה דבר שקרה,מקרה מסויים,לעומת דבר שקורה כל הזמן. הצלחתי להבין שקרה לי משהו,להזכר ולקלוט שאני מפחדת. אני ממש מרגישה שבמקום להשתגע לחלוטין-התחלתי לפחד. ברגע שאתה מפחד ממה שקורה לך-סימן שאתה מבין שמשהו לא בסדר,אם אתה לא מבין את זה,אתה גם לא מפחד. אני יכולה לספר לך שמהרגע "שהצלחתי" לפחד-גם חזרתי לאיזשהו הגיון, לפחד מהדברים=במקום להאמין להם. ממש ככה. אומנם המון זמן ההגיון היחיד שהיה בי זה התחושה של בעלי,להקשיב לו,לדבר איתו,וזה הדבר היחיד שהיה מול כל השאר. נלחמתי מלחמה יומיומית להמשיך ולהצליח להרגיש את בעלי,לא לתת גם לזה להתעוות,אבל אני יכולה לספר לך שבהחלט במשך ה3שנים האלו,רוב המציאות לא היתה בי בכלל. ולא ידעתי את זה. גיליתי את זה רק בשנתיים לאחר מכן-בתקופה שהיה לי יותר טוב,כל מיני תחושות,וראיית מציאות ששנים לא היו בי בכלל. ראייה של עצמי. הדבר שהוציא אותי מהמצב שהיתי בו אחרי הסמים,והדבר שעזר לי להבין במשך השנתיים שהיה לי טוב,ואפילו "לצאת" מן הסיוט הזה,היה ההבנה של "ההתקף". היה להבין שאני בפחד ממה שקרה לי. עכשיו למשל,כשאני כותבת לך,ואני מרגישה משונה פתאום ושהכל נראה מוזר,אני אומרת לעצמי לא לדאוג,שזו תחושה כמו בסמים שלקחתי,שגם אם אני לא חושבת או מפחדת כרגע מההתקף,עליי להבין שהטראומה יכולה להכניס אותי לתחושות כאלו,וההבנה הזו זה הדבר שעוזר לי להתגבר על זה,ולא לשקוע עמוק ולהכנס להיסטרייה ולהתנתק לגמריי מהמציאות. אתה אומר לי שזה לא רלוונטי הסמים. לדעתי זה כ"כ רלוונטי,שהיתה תקופה שהיתי ממש בתחושה שאני מתותקת לגמריי,במצב נורא,ואפילו ביקשתי מבעלי שיזכיר לי שהכל מהסמים. שכמה שזה כואב להזכר,שיזכיר לי מה שקרה לי,שידבר איתי על זה,כי הרגשתי שכבר נשכח ממני הגורם,ואני פשוט שוקעת בהכל,ומרגישה שזה קורה לי כעת. וההבנה הזו נותנת לי הסבר וכוח לא להכנע לתחושות ולפאניקה,כי אם עכשיו כמו שאתה אומר אומר לעצמי שהסמים זה לא רלוונטי,זה בכלל לא חשוב מה קרה לי,אלא מה שאני מרגישה עכשיו,אז אני שוקעת בפאניקה נורא גדולה,לא מבינה כלום,ונכנסת למצב כמו בהתקף,מרגישה שהכל קורה לי עכשיו,וזו היסטרייה נוראית,ולא יכולה לראות כלום יותר. פשוט שוקעת לחלוטין ומרגישה שמאבדת כל הגיון,ונכנסת להיסטרייה בדיוק כמו בזמן הסמים. אתה אומר שזה לא רלוונטי,אבל זה ההבנה שלי. בזכות ההבנה הזו אפילו היתי בסדר גמור במשך שנתיים,והיה לי טוב.והתחושות והפאניקה נדחקו הצידה-כי הבנתי ממה הם נובעות, ושלא יכול לקרות לי כלום עכשיו. האם זה לא רלוונטי שקרה לי את הדבר הכי מפחיד בעולם? שעברתי בזמן הסמים כזו זוועה שהיתי מעדיפה להיות נכה,חולת סרטן,לגסוס מכאבים,רק לא לעבור את זה? האם זה לא רלוונטי שכמעט איבדתי כל שפיות,ואם לא היתי מבינה שקורה לי משהו לא בסדר מהסמים,לא היתי קמה מהמיטה עד היום? זה לא רלוונטי שבמקום להשתגע,הצלחתי לקלוט מה קרה לי,בכל נפשי וכוחותי להצליח לפחד ממה שקורה לי-במקום לשקוע בזה,ואומנם להיות בפחדים,אך בהמשך בזכות ההבנה הזו גם להתגבר לאט לאט על הפחדים? זה לא רלוונטי,שאם אני הולכת ברחוב{כמו לפני מס' ימים} ומרגישה בסדר,ופתאום סתם מטפטפים על פניי מים{כנראה מאיזה גג},ואני מפחדת מדברים לא הגיוניים,שאולי היו במים האלו סמים,שזה נגע לי בשפתיים,ומתחילה להרגיש אימה ושהכל הזיתי ולא בסדר,ויכולה להכנס להיסטרייה איומה,ואז עוזרת לעצמי בכך שאני נזכרת שקרה לי מקרה הסמים,ובגלל זה אני מרגישה ככה,שלא קורה לי עכשיו כלום,שאני פשוט בטראומה מהמקרה עצמו,האם זה לא רלוונטי? אז פעם הבאה פשוט להרגיש שזה מה שקורה לי ולשקוע באימה ולא להבין מה קורה,ולהתבלבל לגמריי,וכמו שהרגשתי לא לדעת איפה אני בכלל,ואולי אפילו לבקש מאנשים ברחוב עזרה,לצעוק הצילו,לשקוע בהכל?? אני חס וחלילה לא מזלזלת בדברייך,להיפך-אני מפחדת כי אני יודעת שאתה פסיכיאטר ומבין הרבה יותר טוב ממני את הכל, ולכן קצת בבוטות אני מנסה להסביר דברים,אז אני פשוט אשאל אותך אם אתה מבין שנבהלתי ממה שאמרת,כי גם ככה עצם הפרידה מבעלי גורמת לי להרגיש שאני לא מבינה כלום,הרגשתי שאין לי הסברים לעצמי יותר,ואני לא יודעת מה קורה לי,ושכל מה שבעלי אמר שזה מה"התקף" והטראומה,אז למרות שזה עזר לי-שהכל שטויות,ושאני לא נורמלית,ואז בבום לפני שלשה חודשים נכנסתי למצב לא טוב,לפאניקה, וממש הרגשתי שאני במצב כמו אחריי ההתקף-רק שהפעם ללא הבנה,ללא הסברים,ללא הגיון,ושפשוט אשקע ואאבד את עצמי לגמריי. והתחלתי לקחת קלונקס,לומר לעצמי שההסברים כן היו נכונים,ואם בעזרת ההבנה יצאתי מזה בעבר ואפילו היתי במצב ממש טוב-ללא שום חרדות,אז אני צריכה להבין שכן עוברת עליי טראומה מהסמים,ולמרות שלבעלי פתאום לא אכפת,והוא מתנהג כאילו לא קורה לי כלום לא לשקוע בהכל ולאאבד לחלוטין-לזכור מה קורה לי,ולמה קורה לי. והצלחתי לצאת מהפאניקה החזקה,להתרכז במה שקורה סביבי,לשמוע מה מדברים אליי,ולהמשיך להיות פה כמו שאתה רואה. אז עכשיו אומרים לי שזה לא קשור לסמים. ואני לא מבינה כלום. גם ככה אני נלחמת כ"כ חזק להבין,ולא לשקוע,ומפחדת נורא שהפעם לא אצליח להבין ואאבד את השפיות לגמריי. איך אלחם ולא ארגיש שכל זה קורה לי עכשיו? ושאני אטבע בהזיות וחוסר הגיון? הייחס של בעלי למצב,כאילו לא קורה לי כלום,זה מה שנכון? אני מרגישה לפעמים שהסיוט הכי גדול שלי התממש, מאז הסמים היו לי סיוטים בלילה שבעלי נמצא סביבי,וכל מיני אנשים שאני מכירה,ואני מדברת לבעלי,ואומרת לו שאני במצוקה, והוא ממשיך לדבר אליי סתם דברים שלא קשורים,ואף אחד לא רואה מה קורה לי,כשאני כולי שוקעת שם בהזיות ואימה,ותחושה של סבל זוועתי. אני מתנצלת על אורך המכתב, וכמובן על ההיסטרייה שבו,פשוט כמו שאמרתי ההרגשה היא שאני תלוייה על חוט השערה,וקשה לי גם ככה במצב הזה להבין דברים,ומה שאמרת יוצר לי השלכות על מצבי. מקווה שתבין. תודה.
אני רוצה רק להוסיף תודה על הכל,ואני החלטתי סופית שכדאי לי להתרחק קצת מכל הפורום והדיבורים על המצב שלי,כי זה לא מועיל לי להכנס כל יום ואני צריכה לנסות להתמודד כמו שעשיתי בעבר,ולהבין לבדי שזה שקרו לי הזיות באונס-לא אומר שאני משוגעת,ולא אומר שיקרה לי שוב,ולהבין כמו פעם כשהתגברתי על הדברים שעברתי טראומה-שלצערי יש לה השלכות עד היום. אני גם מרגישה לא בנוח שכולם יכולים לקרא את מה שעובר עליי,וזה כבר ממש מביך אותי. אז תודה לך על כל העזרה,והעשייה שלך פה בפורם היא מבורכת,ולמרות שבמכתב שלי למעלה קצת לא הסכמתי איתך,עזרת לי המון. תודה,ושיהיה לך כל טוב.{קארין}.
לנטלי כאשר אני כותב לא רלוונטי אני מתכוון שהדברים נכונים אבל צריך לעסוק בדברים אחרים. כפי שאת יודעת את דעתי, צריך לעסוק בעתיד ובדברים שאת עושה ולא בסיבות לחרדה. כך שגם אם הדברים נכונים עדיין אין זה נכון לעסוק בהם עכשיו. שבוע טוב דר' גיורא הידש
