לדר הידש-ולמי שייכול לעזור.
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום. אני במצב ממש מפחיד. כמו שסיפרתי אני בתהליכי גירושין מבעלי,ופתיחת התיק ברבנות היתה ביוזמת שנינו,אך מאז נכנסתי נורא לחרדה{המצב הזה שאני נמצאת בו כבר כמעט שלשה חודשים}ולכן כשהגיעו צווים מהרבנות,לא הגעתי,כי הייתי ממש בחרדה. הסברתי גם לבעלי שאני רוצה להתגרש,אבל אני ממש בפחד וחרדה כרגע,וכנשלחים לי צווים לרבנות אני עוד יותר נכנסת לחרדה,ושאני לא יכולה לעמוד בזה כרגע,שאני מנסה רק לשקם את עצמי,ולתפקד,בתוך כל מה שקורה לי. והוא הבטיח שיחכה,אמרתי לו שברגע שב"ה יהיה לי קצת יותר כוח נפשי אלך ואקבע תאריך,ואבוא,כי גם אני מעוניינת להתגרש. והוא הסכים איתי,חשבתי שלפחות קצת הוא מבין מה עובר עליי,הבן אדם הזה שמכיר אותי6 שנים ועבר איתי את הכל. ופתאום היום הגיע שוטר לבייתי עם צו לחתום שאני חייבת להגיע בתאריך הנקוב לרבנות,אם לא יעצרו אותי על אי הגעה. הייתי בשוק. זה ממש מבהיל אותי. התקשרתי לבעלי והוא אומר לי:"מה את עושה סיפור? זה בסה"כ צו שמחייב אותך לבוא" אז אמרתי לו,אני עושה סיפור כי מבחינתך זה צו שמחייב אותי לבוא,ומבחינתי זה עוד סיוטים בלילה עכשיו,ועוד אימה,ועוד פחד שקורה לי משהו נורא.מבחינתך זה "סתם" ומבחינתי אני רועדת עכשיו מפחד ומפחדת שאשתגע. והוא אמר לי אני לא מבין אותך,וצעק עליי אפילו:"את פסיכית או מה??" אני יודעת שמילים כאלה יכולות לבוא בטבעיות כשאדם נרגש,אבל לשמוע את זה מפי הבנאדם ש6 שנים אמר לי שהכל בסדר,ושאני נורמלית,ודאג שלא אפחד גם מהדבר הכי קטן,הכניס אותי לעוד יותר חרדות. פשוט לראות איך הוא לא מבין בכלל מה עובר עלי,אחרי כל השנים האלו,אחרי שבטחתי בו שדבר ראשון הוא רוצה את טובתי,ומבין באיזו מצוקה אני,אחרי שנאחזתי שנים במילים שלו ובכך שהוא גרם לי להרגיש שאני נורמלית,שמבינים אותי,שאני רק בפחדים, פתאום הבחור הזה לא רק הפך לזר מוחלט,לחסר כל הבנה כלפיי,פתאום הוא מתייחס כאילו הוא לא יודע בכלל מה עובר עליי,צועק עליי "פסיכית" על זה שנבהלתי מהצו הזה,מה אני אמורה לחשוב? אם אחרי שהוא ראה שנים מה קורה לי הוא מדבר אליי ככה? אני החלטתי שלא אדבר איתו יותר בחיים,אבל אני ממש מתה מפחד. אני מרגישה שכל מה שנאמר לי שנים על המצב שלי,כל ההבנה,שזה הכל לא נכון,שהוא רואה אותי בתור איזו פסיכית,והוא האדם היחיד{מלבד הפורם הזה} שיודע מה עובר עליי, והסתמכתי תמיד על מה שהוא אמר לי,ואני מפחדת שהכל יקרה לי עכשיו,שאשתגע, וההתנהגות שלו כלפיי רק מאשרת את הפחד שלי. איך בן אדם שהכרתי בתור מישהו כ"כ טוב לב,שיכולתי לסמוך על העזרה שלו תמיד,גם אם לא היינו יחד,איך הוא עושה לי את זה? ומה זה מעיד עליי?? אני כ"כ מפחדת אני לא יודעת איך אעמוד בזה,ואני חייבת ללכת לשם בתאריך שחתמתי, והוא רק הפך לי את זה לעוד יותר סיוט,ההרגשה שמכריחים אותי,שאני "חייבת" לבוא לשם ולדבר ולעשות כל מה שצריך,ולתפקד בהיגיון,זה מפחיד אותי,אני מפחדת שאשקע בחוסר הגיון מוחלט,שלא אוכל לבוא לשם ואם אבוא הכל יראה לי כמו סיוט מפחיד,ושאקפא,או אשתגע,שייראו שאני לא בסדר. אני לא מבינה אותו,ואני לא מבינה כלום כבר. למה העולם הזה כ"כ אכזרי כלפי אדם טוב? בחיים שלי לא הייתי גורמת לאדם אחר סבל, בחיים שלי לא היתי מסוגלת לראות מישהו בוכה וסובל ומפחד כמו שהוא רואה אותי שנים, ופשוט להתעלם מזה,היתי נותנת תנשמה שלי בשביל לנסות לעזור,היתי עושה ככל יכולתי, אני מרגישה שאני יותר מדיי תמימה וטובה,ושאני פשוט לא כמו כולם,אגואיסטים ואינטרסנטים אני תמיד חושבת את הכי טוב על אנשים,תמיד בוטחת,לא מאמינה ברע,ורואה את החיים בצורה יותר מדיי תמימה ובוטחת. ומה ייצא לי מזה? שנתנו לי סמים בגיל18,בלי להגיד לי אפילו מה נותנים לי,וכשהתחננתי לעזרה,או שיקחו אותי הביתה,החברה "הכי טובה" שלי שכל החיים רק עזרתי לה,ונתתי לה לגור אצלי אפילו כי היא לא הסתדרה עם אמא שלה,נתתי לה בית,אוכל,תמיכה,אפילו היא שהייתה שם בזמן התקף הסמים לא לקחה אותי לעזרה,לא היה אכפת לה. ייצא לי מזה שאנסו אותי אחרי3שנים,בסה"כ כי הלכתי לדבר עם החבר הכי טוב של בעלי והייתי תמימה ולא חשבתי שהוא ייזיק לי ככה. ייצא לי מזה שבטחתי בבעלי והאמנתי שהוא אדם טוב,ונתתי לו את חיי,והאמנתי לדבריו,בשביל לשמוע אחרי6שנים כאלה דברים,וכדי שארגיש שהכל אשמתי ושאני סתם פסיכית שלא מבינים אותה-ושלא הבינו אותה אף פעם. אני פשוט מפחדת נורא מהכל.ואפילו לא בוכה כי אני פשוט בהלם. אני מרגישה שבעלי,כמו רוב בניהאדם{ובמיוחד גברים} אהב אותי וטיפל בי בגלל שנמשך אליי,והתלהב מהצורה שלי,אבל בכלל לא ראה אותי באמת. ואני מפחדת שאם זה ככה,זה אומר עליי שאני לא נורמלית,ושכל מה שהוא אמר לי תמיד על המצב שלי,על מה שקורה לי הכל שטויות. כ"כ קשה לי. למה זה מגיע דווקא לי? מה עשיתי כ"כ רע? אני לא מבינה על מה אני נענשת ולמה מגיע לי לפחד כ"כ. לפעמים אני מתנחמת במחשבה שלפחות החיים האלה קצרים,ומאז שאני בפאניקה הזו בחודשים האחרונים אני רק מחכה שיעברו הימים ומתישהו ייגמר הסיוט הזה. אני רוצה לחזור למצב שהיתי בו לפני כן. שהיתי חזקה והתגברתי על כל הדברים בכוחות עצמי.ואני מנסה להאמין שיש בי את הכוחות,ושיהיה בסדר,והמון תקווה ורצון לחיות ולהיות בסדר-כן קיימים בי. אבל זה כבר ממש מצחיק אפילו. כל מה שקרה לי מגיל כ"כ צעיר,ואני עדיין ילדה,עוד לא הספקתי לחיות,עוד לא הספקתי לעבור כלום חוץ מדברים רעים. מה עוד יקרה לי? התקרה תיפול עליי? אולי פתאום יתברר שגם סרטן יש לי? למה לא,אני כבר לא אופתע מכלום. מה עשיתי שכל זה קורה לי{ וכל מה שסיפרתי זו רק ההתחלה,אפשר לכתוב ספר על כל האסונות שקורים לי בשרשרת כבר6שנים,החל ממחלה בכליות ועד לדאגה להורים שלי שזקוקים לעזרה ואין לזה סוף} אבל שום דבר לא מפריע לי או שובר אותי מלבד האימה והפחד,אני יכולה להתמודד עם הכל אם רק לא היתי נענשת ככה ועוברת את את כל מה שקרה לי כשלקחתי את הסם. אני ממש מפחדת להכנס לתחושה של הסמים,להקלע לפאניקה הזו כמו בהתקף שקרה לי, הלוואי שהיה אפשר פשוט למחוק את ז\ה מהזיכרון שלי. למחוק את הטראומה הזו כאילו לא קרה לי הדבר המפחיד הזה. לחזור לרגע אחד לפני שלקחתי את הסם,ופשוט להגיד "לא". זה הכל. הסיוט הזה שקרה לי בסמים רודף אותי והפך לחלק ממני,אפילו כמעט לכולי. ואני לא יכולה להשתחרר מהפחד והתחושות שהתגלו לי פתאום בזמן שלקחתי את הסם. תחושות שלא תיארתי לי שקיימות לפני שלקחתי אותו. הלוואי שיהיה בסדר. רק שיהיה בסדר. לי,ולכולם.
דר' רציתי רק לומר שאני מתנצלת על כל האורך של מכתביי,ושאני פונה בצורה אולי שהיא כמו פנייה לטיפול פסיכולוגי,ואני יודעת שאינך יכול לייעץ לי או להעמיק בדברים בפורום כזה, ואינני מצפה זאת ממך. פשוט עוזר לי מאוד לדעת שקראת ובתור פסיכיאטר אתה אומר לי שהכל בסדר,אז אני נרגעת קצת. ואין לי למי לספר את הדברים המפחידים שאני מרגישה,בגלל זה סיפרתי אותם פה,ואני ממש מודה לך על התגובות.
לנטלי אכן קיים פער גדול בין החשיבות ה"אובייקטיבית" של הדברים ובין ההשפעה של הדברים עליך. עם זאת יש לך סיבה להעלב ולכעוס, וטוב שדיברת עם בעלך. עדין לא בעלך קובע מי "פסיכי" ומי לו. רק אני רשאי לחלק את התעודות הללו.... וכידוע לפי דעתי..... תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש
