דיכאון/חרדה ואובססיה

ד"ר הידש לילה טוב, אני חושבת שאני סובלת מדיכאון ו/או מחרדה מזה זמן רב. אינני יכולה להעריך מה עוצמתם, ואיני יודעת אם מי מהם הוא הרגש הדומיננטי. אני מסתירה את הדיכאון והחרדה מפני הסביבה ועל אף היעדר החשק, הפסימיות והאנרגיות המדולדלות אני לומדת, עובדת חלקית, ומשתדלת להיראות מטופחת, חייכנית, סבלנית וכו'. אני בת 36. לפני כשבועיים צצו בראשי מחשבות אובססיביות (לא סבלתי מעולם ממחשבות/התנהגויות כפייתיות). מדובר במחשבות תוקפניות ביותר, שכוונו כלפי אדם מוגדר. כתוצאה מהמחשבות התחלתי לחוש חרדה עזה למראה חיילים, שוטרים, מאבטחים, וכו', ידעתי שאין בכוונתי לממשן, ואף חשתי תדהמה, ייסורי מצפון ואימה מעצמי. כעבור 5 ימים הכל הפסיק בבת-אחת. המחשבות פסקו, והעלאתן בצורה יזומה אינה מעוררות עוד חרדה. כך גם מראה האנשים שציינתי. לכאורה חזרתי לעצמי. לכאורה, כי אינני מצליחה להירדם לפני חצות-אחת בלילה, איני מצליחה לישון יותר מ-6 שעות, ואוכלת רק פעם ביום (בערב, ארוחה קלה). רציתי לדעת כיצד ניתן להסביר את המחשבות האובססיביות ? האם הן עשויות לחזור בעתיד? והאם הן אינדיקטור לסוג הדיכאון/החרדה ולעוצמתם. אודה לתשובתך המפורטת, עלמה.

לעלמה חרדות ודיכאון פעמים רבות באים ביחד. עדיין לא ראיתי אדם עם חרדות עליז, או דיכאון ללא חרדה. כמובן שהיחס ביניהם משתנה מאדם לאדם. פעולות ומחשבות אובססיביות הן בטוי של חרדה, תחילה הם עוזרים להוריד חרדה אולם כאשר הן מתגברות הן דווקא מעלות את החרדה. לא הייתי מייחס להן חשיבות רבה ביותר, כיוון שהן ביטוי למצבך הנפשי ולא תופעה שעומדת בפני עצמה. כדאי להגיע לפסיכיאטר לאבחון מדוייק וטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

לדעתי אם את פונה לפסיכיאטר קחי בחשבון שבדכ יפנו אותך לטיפול תרופתי. לכן אפשרית גם פנייה לפסיכולוג.

לדעתי שתפנה ישר לפסיכותרפיסט ורצוי לחאפר שלמד את המקצוע בצ'צ'ניה או אנגליה אז גם לא תקבל לא תרופות ולא פסיכולוגיה הכי טוב,לא?