כדורים, כן או לא?

שלום לקחתי במשך שנה וחצי אפקסור 150, בעקבות דיכאון. נאמר לי בתחילה שמדובר על לקיחת תרופה זו במשך שנה. בסוף השנה התברר לי כי הפסיכיאטרית מתכוונת שאני אמשיך לקחת את התרופה הזו ללא זמן מוגבל, בעצם - כל החיים. מאחר ולא הסכמתי עם הגישה הזו שלה החלטתי, לפני 6חודשים להוריד את המינון בהדרגה עד לאפס, וזה מה שעשיתי. וכבר 5 חודשים לערך שאני בלי תרופות היום אני לא בדכאון, אבל אני נוטה להתעצבן בקלות יחסית, ורגישה יחסית, ובוכה בקלות. מה גם שאני שמה לב שאני נוטה להתבודד יותר ומתרחקת מהחברים מקרובים היום אני לא בקשר עם הפסיכיאטרית, ואין לי אפשרות לחזוד ולשאול אותה ולכן אני מעלה פה את השאלה- האם התופעות האלה בהכרח בגלל המחסור בכדורים? אולי יש דרך פתרון אחרת? אולי ברפואה טבעית? ההרגשה שלי שאם אני אלך לפסיכיאטר חדש, הוא בהכרח יתן לי כדורים חדשים, ואיך אני יכולהה לדעת אם באמת זה הפתרון? או שהפתרון הוא רק על ידי ניסוי וטעיה?

ממליץ לך לגשת לפסיכיאטר לאיבחון. אגב, אין זה נכון שהכדורים נרשמים לכל החיים. ברוב המקרים מנסים להפסיק אותם, אפילו אם הטיפול ממושך ואורך מס' שנים. לדעתי הסקת מסקנה שגוייה עקב חוסר כימייה עם הרופאה, ועשית שגיאה בהפסקת התרופות ללא ייעוץ מקצועי. אבל אין מה לדאוג, גשי לרופא/ה נוסף לייעוץ.

לאריאלה נכון שמומלץ טיפול של שנה אבל כל אדם הוא קצת שונה ואינו ממוצע. לדוגמא-אדם בדיכאון כיוון שאין לו עבודה, יצטרך להמשיך בטיפול עד שימצא עבודה גם אם עברה יותר משנה... כך שכל אדם הוא מיוחד. כנראה שהרופאה מצאה אצלך סיבות להמליץ על המשך הטיפול, כמובן שאיני חושב שזה נכון שלכל החיים אבל אולי היה כדאי בכל זאת להמשיך עוד קצת. כיום לא הייתי ממהר לתרופות למרות שיתכן שזה מה שצריך לעשות. אפשר לשלב שיחות, לחכות עוד קצת ולהעמיק בסיבות שבגללן הרופאה המליצה להמשיך בטיפול. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש