שאלה לדר' הידש

אני בת 25. היתי בטיפול של עובדת סוציאלית בתיכון שבסופו אמרה שמרגישה שלא יכולה לעזור לי והפנתה לתחנה לבריאות הנפש. בשיחה קצרה (לטעמי) עם הפסיכיאטר קיבלתי מרשם לפריזמה אך היתי לפני גיוס ולא רציתי שזה ישפיע זנחתי את העניין, עברתי את הצבא בהצתיינות פשוט שמתי את חיי הצידה כמובן שלא היתי מאושרת אך ראיתי שיש לי כוח סיבולת רב. שנה אחרי הצבא קיבלתי שיחות בתחנה, מעל שנה, והן ממש לא עזרו במהלכם ניסו לשכנע שוב לקחת טיפול תרופתי כמעט עשיתי זאת אך כשהבנתי שצריך להעביר את המרשם דרך רופא משפחה ויתרתי שוב. לא רציתי זאת בתיק רפואי, בנוסף קראתי כתבות שאנמיה יכולה לגרום לדיכאון ויש לי אנמיה כעסתי שהפסיכיאטר אפילו לא שאל בנושא בריאותי ויש לי המון בעיות שרק גודלות וגורמות לי להיסתגר בבית ולא להנות מהדברים שאני אוהבת כמו: לרקוד, טיולים. בערך מגיל 16 התרחקתי מחברים, סביבה, בילויים ונסיון למצוא את החצי השני שלי שהנ"ל היו מאוד חשובים לי אך אפסו כוחותי, חוסר אמונה בהכל תרם לבעיה, הבנתי שלא מספיק רצון וצריך אמונה שעד עכשיו אין לי. (גלשתי מהנושא פשוט המלים התחילו לזרום מזמן לא דיברתי עם אנשים.) במקרה הגעתי לסיינטלוגיה וחשבתי אולי. שילמתי לקורס 1 אך זה לא התאים לי נישמע משכנע אך הרבה השקעה כספית ושטיפת מוח. השתתפתי בכמה קבוצות של צעירים עם בעיות שונות בסוף קבוצה אחרונה 2 המנחות סיכמו עם כל אחד לבד ואיתי הן דיברו רק על כך שאני צריכה ליטול תרופות שהן מתייאשות לפעמים מחוסר אפשרות לעזור וכך יהיה יותר קל לכולם. אני לא רוצה תרופות יש לי הרבה הסתיגוייות בעניין ופחד כמובן. לא מגיע לי עוד טיפול עברתי את המכסה אני מוכנה שישימו אותי ברשימת המתנה אך גם זה הן לא מוכנות בקיצור אין לי למי לפנות כלל. אגב 1 המנחות היא זאת שטיפלה בי מעל שנה. ואולי לא תאמין אך זה הכי קצר שהצלחתי להסביר את עצמי השמטתי המון גם כך.

לאבודה מהבחינה המעשית הייתי מציע לפנות למרפאה פסיכיאטרית בבית חולים ממשלתי לפי אזור מגוריך, אולי הם לא ישימו לב לעניין הפסיכותרפיה ויוכלו להוסיף לך שיחות. כמובן שאפשר לנסות לעבור קופה אחרי שתבדקי את נושא הפסיכותרפיה בקופה השניה. בכל זאת הייתי מציע שתשקלי שנית את נושא התרופות, בגילך כדאי וחשוב להיות במצב נפשי טוב. בשנים הקרובות כנראה שתחליטי את החלטות החשובות בחייך: בן זוג, לימודים, מקצוע וכך הלאה. שבוע טוב דר' גיורא הידש